היי בנות, אני ממש צריכה אתכן. זה ארוך (סליחה מראש!) אבל חשוב לי להתייעץ. זה בנושא של שינה של הבת שלי בת שנתיים וחצי. ברוך ה', ילדה מקסימה ונבונה מלאת מרץ ובעלת טמפרמנט פילפל מגיל ממש קטן. בחודשים הראשונים ינקה אבל לא עלתה במשקל (היא נולדה קטנה ולא גישרה על הפער) אז הפסקתי (שרדתי איזה חצי שנה של הנקה כמעט, עם שילוב תמ"ל ופורמולת תזונה) אז בהתחלה, כשהייתה ישנה איתה לא הייתי יוצאת הפרדה, כלומר םעמים רבות הייתה נרדמת עליי, על השד או על המיטה שלי. תמיד היו לי קשיים להרדים אותה, גם במהלך הלילה וגם במהלך היום. אפילו בעגלה, תמיד התקשתה לישון. בנוסף, המיטה שלה בחדר שלי ושל בעלי כי לצערנו אין לנו חדר אחר בבית, אז רגילה לנוכחות שלנו בזמן השינה. יש לנו טקס של כיסוי אורות הבית, מקלחת, צחצוח שיניים, קצת פוצי-מוצי כשמלבישים אותה ואז מלווים אותה לחדר שלה. אומרים שמע ישראל, נשיקה ומנסים לצאת מהחדר. וכאן הבעיה! היא מבקשת ממני או מבעלי שנשב לידה במיטה עד שהיא נרדמת או יוצאת ומבקשת להירדם לידנו בספה. יש כאלו שלא יבינו מה הבעיה, אז אסביר: אני ובעלי בתקופה נורא עמוסה, עובדים מאווודג קשה, יש ימים שאני עובדת גם בוקר וגם ערב (אבל מספיקה לראות אותה לפני שהיא הולכת לישון). ואז ברגע שצריך להישאר לידה בחושך בחדר או בספה עד שהיא נרדמת, אנחנו נרדמים יחד איתה וזה פשוט משבש לנו הכל. היא גם נרדמת נורא מאוחר (8וחצי, 9וחצי) וגם אין לי ולבעלי זמן לעצמנו. אנחנו לא מצליחים להתעורר אחרי זה ובבוקר צריך פתאום להתקלח ולארגן את כל מה דלא ארגנתי בערב שלא נדבר על זמן לבישולים, כביסות וכו'. בעלי רוצה לנסות שיטה חדשה- הוא מציע שנשים גבול ברור, שאין דבר כזה שהיא יוצאת מהחדר ואין דבר כזה שנשארים איתה. אלא חיבוק, נשיקה, דיבור רך אבל יוצאים למרות הבכי. יושבים קרוב אליה בחוץ, דלת פתוחה ואור במסדרון (ניסינו בעבר וזה לא עבד, כל פעם שהיא בוכה אני נשברת ובאה אליה). הוא אומר פשוט להיות עקביים, להחזיר, לתת לה לבכות, להגיד לה שאנחנו בבית ושהיא צריכה עכשיו לישון וזהו. ואם היא יוצאת, להחזיר אותה. הוא חושב שהיא פשוט בודקת גבולות. הוא גם שואל מה ההבדל בין הצבת גבול כזו לבין סיטואציה שהיא בקניון והיא מתעקשת על משהו ואנחנו ההורים שלה שמים גבול ברור. אני בלבטים קשים כי יש בשינה ענייני נפרדות, יש את נושא ההרפייה (התחלתי לתת לה חליטות לפני השינה אפילו כמו מרווה, או לואיזה) ולא רוצה שתקשר זאת למשהי שלילי. ואני לא רוצה סתם יועצת שינה, קשה לי לסמוך על ייעוץ והדרכות שלא מבוססים מספיק בלימודים אקדמאיים ובחשיבה מעמיקה על נפש הילד (בשונה מפיסכולוגים התפתחותיים ומטפלים רגשיים). חשבתי לפנות לפסיכולוגית, אבל בעלי ממש אנטי בגלל הכסף וגם אני נרתעת כי זה להכינס לתהליך וזה לא מספר פגישות וזהו. צריכה קודם כל להבין איפה אני עומדת ביחס לאמהות אחרות, איך אתן התמודדתן, מה העצות שלכן ואז אןלי יהיה לי קל יותר להחליט. מציינת שחשבתי להכין סיפור לילדה שלי (בעבר ניסיתי וזה לא ממש עזר) עם הסברים ותמונות שמעכשיו הטקס שינה יהיה כך וכך: מקלחת, צחצוח, שתייה תה משפחתית, ליווי למיטה, שמע ישראל, חיבוק נשיקה ויוצאים. מה אתן חושבות? ממש ממש ממש תודה לכל מי שקראה עד עכשיו

שאלה ראשונה, האם היא עדיין ישנה שנ"צ?

עוקבת אחר התגובות של נשים אחרות שחוות את זה, מעניין אותי איך כל אחת מתמודדת עם זה

היי אנונימית. קטע גם הבן שלי בן שנתיים ו4 פתאום התחיל לבקש שנישן לידו ובעלי באמת נרדם לידו וזה משבש לנו את שארית הערב. אתמול פשוט שמנו אותו יותר מוקדם במיטה עם כל הטקס (בערך כמו שלך). בהתחלה הוא קרא לנו אמא אמא אבא אחרי שראינו שהוא לא מפסיק נכנסתי חיבקתי אותו אמרתי לו שהוא כבר ממש ילד גדול ואנחנו בבית יצאתי ואחרי כמה דק נרדם לבד. ממליצה לך לא לשים אותה מול הטלוויזיה שעה לפני שעת השינה. אגב, גם את הבן שלי היינו מרדימים בידיים כי היה לו טונוס שרירים גבוה בגיל שנה הפסקנו והיה נרדם בעצמו. הם כבר ילדים גדולים ומבינים. פשוט תמשיכי להסביר לה להיו. עיקבית ולא להשבר!! לפעמים יותר קל לנו להשבר מאשר להתמודד אבל זה נטו בעיה שלנו. בהצלחה יקירה.

אלינור, יכול להיות שבגיל הזה יש להם פחד? נשמע שלך ולאנונימית זה אותו סיפור, כאילו הילד מפחד לישון לבד

הרעיון של הסיפור הוא מעולה בעיני למרות שלא חייב תמונות אפשר גם בשיחה להכין את הילדה כמה שעות לפני השינה למה שהולך לקרות, שהלילה היא נכנסת לישון לבד ואבא ואמא יהיו בסלון או במטבח כשהיא ישנה ויבואו אח"כ לישון גם יהיו התנגדויות ותצטרכו לעמוד על שלכם, ךץלהכנס לתת לה נשיקה להסביר לה שאבא ואמא בסלון והיא במיטה ישנה ולצאת, לא להכנס ליותר מידי שיחות דיבורים ונישוקים אצלי זה עבד ככה

לילדים יש צרכים וגם אם זה משבש לנו את הדברים הבאנו אותם לעולם והם צריכים להיות קודמים לכל. הבן שחי בן שנתיים, אנחנו איתו בכל הרדמה, לילה זה פרידה וזה קשה להם מאוד. לי ממש קשה עם מה שבנות כותבות- לתת לו לבכות, לתת לן לקרוא לאמא ואבא בלי מענה- זה נורא. ואם את היית בוכה וקוראת לבעלך והוא היה מתעלם? תני לו מה שהוא צריך וזה ירגע. אף ילד לא נשאר עד הצבא עם ההורים שלו בהרדמה.

נופי בגיל הזה הם עוברים המון דברים יש להם פחדים ולא רק, הם רוצים להשאר במרכז העניינים. איזה ילד אוהב ללכת לישון כשהוא יודע שההורים נשארו ערים. הם לא רוצים לפספס כלום. כן. מההבנה שהם כבר גודלים. יש להם סיוטים בגיל הזה והכל מהכל. ההבדל היחיד בין גיל חצי שנה לשנתיים וחצי זה שהם כבר מבינים וצריך לדבר איתם בבגרות להסביר הם מבינים.

הילה אף אחת לא רשמה תתני לו לקרוא אמא אבא ללא מענה ותתני לו לבכות! יש אצלנו טקס שינה יושבים בחדר והולכים ממש לא צריכה להעביר את כל הערב איתו בחדר. הם גדולים וגם אנחנו עייפים מכל היום הזה. אם כל הקושי שלך לשחרר, ילד צריך להיות עצמאי ולא לפתח תלות בהורים זה בדיוק הגיל ללמד אותם את הדברים האלה

ואגב היינו מרדימים עד גיל שנה בידיים!! אבל כשיש תינוקת נוספת במשפחה אין לי את הפריווילגיה לשבת איתו שעות. זה הזמן לשחרר ולתת לו לגדול. הבעיה היא בנו קשה לנו מאוד לשחרר ולהתמודד.

גם לנו היה קושי גדול להרדים את הילד שלנו(כשהיה בן שנתיים) ופשוט אמרתי לבעלי שזה בלתי אפשרי שכל פעם שמרדים אותו נשאר לידו וגם הוא נרדם.. וכל פעם היתי כבר רגילה לחכות שעה וללכת להעיר אץ בעלי מהחדר זה משגע.. קיצור אמרתי לבעלי יותר לא להכנס אליו! וכל פעם אחרי הטקס סיפור והכל למיטה. אמרתי לו לילה טוב אמא יוצאת כבר חוזרת. ובאמת עשיתי ככה .פעם ראשונה חזרתי אחרי ממש כמה שניות שוב נשיקה ולילה טוב.אחר כך חיכיתי יותר. ואז 2-3 דקות ואחרי זה בערך כל 10 דקות נכנסתי ולילה טוב עד שיתייאש ונרדם

ואם היה קורא לי היתי באמת מגיעה נותנת נשיקה שוב פעפ לילה טוב. ושוב פעם מסבירה לו שאמא כבר חוזרת להגיד שוב לילה טוב

נכון שהבתחלה זה היה קצת סיוט אבל וואלה זה עובד. והיום פשוט משאירה אותו בחדר עם דלת פתוחה וכל פעם שרוצה אומר 'אמא בואי'

בנות אתן מדהימות, אני ממש אוהבת את השיח הזה, הוא מאוד חשוב...התייעצתי היום גם עם עוד חברה ואמרה לי משהו דומה למה שאמרת שירן.. בשלבים... הילה- ממש חשוב לי להתייחס, אף אחד לא אמר חס וחלילה לנטוש או לא לתת מענה, אלא לחשוב על דרך שירכשו ביטחון, יאהבו לישון ויצליחו בעצמם. איזה מסר אני נותנת לה שאני נאשרת לידה שוב ושוב? שהיא לא מסוגלת, שהיא חייבת אותי ..מדובר בגיל שמתחילים להתפתח ולפתח נפרדות ..מאוד חשוב כדי שלא תהיה סמביוזה ותלות...ועם כל הכבוד לגישות שאומרות ""ההורים מביאים, שיישאו באחריות" או גישות כמו שיטת הרצף, התקופה המודרנית והחברה המערבית לא בנויות לזה. אם היינו חיות כצו פעם, בשבט אמהות, שהילד איתנו במנשא ויש שבטיות זה היה אחרת, אבל לצערנו יש עול פרנסה, יש עוד ילדים, לא לכולם יש עזרה ומשאבים ויש גם את חיי הזוגיות שגם מאוד חשובים. אני אישית לא מסוגלת לתפקד ככה. אני נרדמת, צריכה להתקלח בבוקר, מאחרת לעבודה (אני עובדת במקצוע פרא פרואי, המקצוע שלי ממש תובעני וחשוב גם כלפי אנשים, צריכה לבוא בזמן ולהיות מפוקסת) ועוד...

אגב, אני עד גיל 6 בערך הייתי באה למיטה של ההורים שלי ועד היום אני חסרת ביטחון...זה לא בהכרח מורכב רק מזה, זה שילוב שלדברים, אבל עובדה שזה לא קידם אותי בתחושת של חום וביטחון...זה לדעתי כן מאוד רלוונטי לתינוקות קטנים יותר. זה כמו שבתהחלה תינוק מקבל הכל מייד- ציצי / בקבוק, אבל אחרי קצת זמן צריך ללמד אותו להמתין, עוד רגע אמא תביא לך, חמוד שלי, עוד טיפ טיפה...או כשהוא מתחיל לזחול- תריך להרחיק לו את הכדור כדי שירצה לזחול ולגשת, לתסכל בהדרגה כדי שלימד להתפתח ולהתמודד עם החיים

אני לא מסכימה איתך אנונימית, וזה בסדר- כל אחת וגישתה. אני מגיעה מהחינוך המיוחד ורואה השפעות של דברים כאלה גם. שיהיה לך בהצלחה בכל אופן בכל דרך שתבחרי

הילה אני לא ראיתי כאן תגובה של לנטוש את הילד יש כזה דבר ללמד אותו הירדמות עצמאית, כמו שלומד לאכול עצמאית, לשחק והכל מסבירים לילד שאבא ואמא בקרבת מקום ופנויים אם יזדקק להם שום נזק לא נגרם לילד שלומד לעשות דברים לבד זה רק בונה לו את הביטחון העצמי ואת העצמאות

זה בהחלט גישות שונות לגמרי...אני מאוד מקורבת לחינוך המיוחד גם, הן בגלל אחותי שהיא כזאת והן בגלל המקצוע שלי ועדיין חושבת אחרת, אבל לגיטימי לחשוב שונה גם