אני מרחמת על התינוקת שלי, היא גדלה לתוך צעקות ומריבות. בעלי "מתקשה" לטענתו לעזור כי כשהוא חוזר מהעבודה ואמור לעזור איתה אלו הרגעים שהיא הכי ערנית ובוכה, אפילו שכבר קיבלה אוכל, הוחלף חיתול וכו היא יכולה לצרוח שעות (בת 4 שבועות). אני מבקשת שיהיה איתה כמה שעות שאוכל להשלים שינה, ואמשיך בלילה, אז הוא מעיר אותי על כל שטות. היום הוא פשוט העיר אותי אחרי שעתיים שם לי אותה בידיים ואמר שאקח אותה כי הוא לא יכול איתה יותר. היא בכתה בלי סוף. כשרבנו הוא תירץ שהוא עדין לא בשל כנראה ושאני רציתי להיכנס להריון (הוא "רק" זרם..). ושאני צריכה לטפל בילדה כי "הוא מביא את הכסף" כרגע, והוא מתנער מכל המטלות בבית שצריך או שלא הספקתי כי הוא עייף מסכן סיים יום עבודה. ומה שיש מול עיניו זה הפלייסטיישן. ושאני אוציא את הכלב כי הוא הולך לאט ואין לו סבלנות אליו, ואני בחרתי שיהיה איתנו. אין לי כוח יותר וזה לא פייר כלפיה , לא יודעת מה לעשות

.

מאמא לגור אני לא ממש מסכימה.. הוא אבא שלה בדיוק כמו שהיא אמא שלה. גם אני כשבעלי לוזר מהעבודה מבקשת ממנו להתקלח להתאפס על עצמו כדי שיוכל להיות איתה ואני אכנס לישון ואמשיך בלילה. הוא עושה זאת באהבה ודואג שיהיו לי תנאי שינה מושלמים (סוגר לי את הדלת, אם היא בוכה נכנס איתה לחדר אחר כדי שלא אתעורר). אנונימית אני במקומך יושבת איתו אחד על אחד ומסבירה לו בשיא הפשטות את מה שיושב עלייך. לא קל להיות לבד בזה. שולחת כוחות❤️

וואי ניצן הלוואי כל האבות היו ככה, אני דווקא ממש מתחברת למאמא לגור

באופן כללי לרוב העבודה שלנו האימהות הרבה יותר קשה מהעבודה שלהם (לפחות ב3 חודשים הראשונים). מנטלית ופיזית. ובמקרה שלנו בעלי קם ב9 יוצא ב10 מהבית, זה לא מוקדם בכלל, זה אחלה שחרור בשבילו לראות אנשים , יש לו זמן להפסקות, לפטפוטים, לאכול כמו שצריך, אפילו לנוח. בבית לעומת זאת זו מלחמת זמנים לא פתורה, שבין האכלה להאכלה לא באמת מספיקים לישון. הייתי מברכת כל שניה של שינה בלילה, כל נסיעה רגועה ברכב לעבודה, כל שיחה נעימה עם קולגה, ארוחת צהריים משותפת עם החברים, הוא לא סובל , זה שהוא "חוזר הביתה מהעבודה" לא תירוץ, אנחנו אלו שעבדנו קשה. ועוברות גם קשת רגשות והורמונים, אנחנו חייבות מנוחה, בשבילם המנוחה היא לצאת לעבודה. והילדה יכולה בכיף להיות בלעדיי כמה שעות. ובקשר למריבות, אני תמיד מבקשת בנעימים אבל דברים חוזרים על עצמם כמו מנטרה וכשזה נאמר כבר כמה פעמים ועובר גבולות אנחנו מתחילים לריב.

ניצן אני ממש מסכימה עם מה שכתבת, וזכיתם אחד בשניה. תודה ♥️

ניצן בול ככה היה אצלי

וככה צריך להיות תשבו לדבר נכון שהוא לא עבר לידה אסל גם אצלו המצב חדש והוא חזר לשגרה מהר תוך כדי שיש לו תינוקת חדשה בבית זה מצב מורכב לכולם צריך פשוט לדבר

גם אצלנו זה כמו אצל ניצן. זה שבעלי עובד לא אומר שאני לא עובדת גם במהלך היום עם תינוק… גם עם הבכור וגם עכשיו עם התינוק הוא מגיע מהעבודה ולוקח את אחד הילדים ואחרי שמרדים את הבכור לוקח את התינוק כדי שאוכל לנוח. מוציא את הכלב 3 פעמים ביום או שמוצא מישהו שיבוא להוציא בצהריים אם לא מספיק להגיע בזמן. וממשיך לעבוד אחר כך בלילה כדי להשלים את מה שלא עבד אחהצ. הבאנו ילדים ביחד לא אני לבד.. אחריות משותפת של שנינו. ממליצה לך לדבר איתו ולנסות להסביר, וגם לתת טיפה זמן שיתחבר לילדה יותר בהצלחה

אנונימית אהובה ❤️ אני שולחת לך חיבוק זה לא פשוט להיות לבד בלי עזרה ותמיכה מהבן זוג .. אבל יכול להיות שבעלך חווה חוסר ביטחון עם הקטנה ולא מצליח להסתדר איתה או שלוקח לו זמן להקשר אליה … זה קורה ויש גברים שלוח להם חודש חודשיים לעכל את תפקיד האבא בנתיים חשוב שתנסי להסביר לו איך להרגיע את הילדה או לשבח אותו כשהוא מצליח משהו אפילו אם הוא הכי קטן , זה יתן לו מוטיבציה להצליח איתה גם בעוד דברים ואולי יחזק את הקשר שלהם זאת התקופה הכי קשה כי את צריכה המון סבלנות ואמפתיה ❤️❤️❤️❤️❤️

גם בעלי היה כזה. אפילו יותר גרוע. כשנולד הילד הראשון לא רק שלא עזר בכלל.. עוד ציפה להגיע הביתה כל יום לבית מצוחצח וארוחות חמות צהריים וערב. עד גיל שנתיים כשנולד השני הוא לא עזר לי בכלום למזלי הגדול שלי היה ילד נוח ורגוע אז הסתדרתי. גם עזרה מההורים אין לי בכלל. יכולה להגיד לך שבחיים ההורים שלי לא שמרו לי על הילדים (מקסימום אולי 10 דק בזמן שאני במקלחת) בורא עולם נותן לנו כוחות להיות לביאות מה אני אגיד לך.. הרבה סבלנות🙏

ואי דורה איזה קשוח♥️, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות (להכין ארוחות?). זה נורא . וכל מי שקיבלה עזרה מבעלה פשוט זכיתן, מסתבר שזה לא מובן מאליו. תודה על התגובות♥️

שוברת את הפלייסטיישן ומתחילה לדרוש שיזיז את עצמו אם לא עם התינוקת , אז להזיז דברים בבית אף פעם לא חסר מה לעשות תנערי את הסמרטוט

😂😂😂 מסכימה! כאן הכל מתחיל

זאת הבעיה- שקוראים לזה עזרה.. זה לא עזרה אם זה גם שלו. כמן בבית- הבית גם שלו, הבלאגן, הבישול, הכול הכול גם שלו. אם זה שלו אז זה לא עזרה זה פשוט חלוקה ביחד בנטל. כשמסתכלים על זה ככה החיים יותר הגיוניים וגם יותר פשוטים :)

כנראה הוא לא בשל. למשל בעלי בן 31 ממש רצה ילדים גם אני רציתי אבל פחדתי כי יש לי בעיה של שינה אני לא נרדמת ביום בחיים אף פעם שריטה בראש ופחדתי שאני לא יצליח לתפקד איתה והוא פשוט איתי בהכל במקלחות קם בלילות למרות שהוא עובד זה עניין של מוכנות בשלות ושיתוף זוג אמור לעזור אחד לשניה איפה שיש קושי לאחד מהם

הבעיה היא בעיה סטנדרטית, הרבה נשים סובלות ממנה. זה מודל משפחתי נפוץ, מקולקל, אבל נפוץ. ילד/ה צריך/ה שני הורים, כל אחד מהם תורמים את הפן הנפשי מצדם, וביחד מייצרים איזון. כשאחד חסר, זה משפיע על נפש הילד/ה. זה שהוא רואה את הפלייסטישן מול העיניים כשחוזר הביתה, נשמע שהוא בורח (אא״כ הוא תמיד כזה ואז יתכן שיש בעיה אחרת, יותר חמורה). בריחה מעידה על מצוקה נפשית, בדר״כ הרגשה של חסר אונים. זה די נורמלי להורה חדש. נשמע שזה המצב, הוא לא יודע מה לעשות, ולא מסוגל להתמודד עם ה״כישלון״. זה לא נראה לי חוסר בשלות, אלא חוסר ידע, והכרה עצמית. רב האנשים לא ממש יודעים את אפס קצהו של הכוחות הטמונים בנפשם. לאחר הבנת הבעיה (במידה וקלענו למטרה), נצטרך לחשוב באופן פרקטי. כוונתי בזה, שיתכן שאת תצטרכי להיות ה״מבוגרת״, כי נשמע שהוא מתנהג כמו ילד. ואפילו שזה הכי לגיטימי בעולם שאת תרצי שיתוף פעולה ותמיכה הן רגשית והן פיזית, זה נראה שאין ממי לבקש כרגע. הדבר הראשון הוא כמה הוא מוכן להקשיב באופן אקטיבי. זה בדרך כלל קשור לכמה שהוא מאמין באמונה שלך בו (היינו ככל שהוא חושב שאת סומכת עליו והוא מסוגל לעמוד בתפקיד יותר, הלב יותר פתוח לשמוע ולקבל אחריות חדשה). זה נשמע שהמצב כרגע עדין, כי אתם כל הזמן רבים, השאלה אם זה היה תמיד כך או שהתחדש עם התינוקת. אם זה התחדש, אז סביר להניח שזה נגרם מחמת האתגר החדש שהוא לא יודע איך להתמודד איתו (אם לא זה בעיה אחרת בפני עצמו). במידה וזה חדש, אז הרעיון הוא להשיב אותו, וקודם לגרום לו להרגיש שאת איתו ולא נגדו. הוא צריך אמא עכשיו ולא אישה, עם אישה צריכים להשקיע ולתמוך, מאמא אפשר רק לקבל תמיכה. (אגב אם יש יחסים טובים עם ההורים שלו, ויש לו קשר בריא איתם, כדי לשתף אותם שיעזרו לו. קשר בריא היינו שהוא מכבד אותם ואת דעתם, ומידי פעם מתייעץ איתם כולל מגלה את רגשותיו הרגישים אליהם. היינו סומך עליהם שיקבלו אותו כפי שהוא.) לא לשקר לו, אבל להתחיל בדברים חיוביים, בלי ביקורת ובלי דרישות, רק להעמיד אותו במצב של ״גבר״, היינו שאת תופסת ממנו ״גבר״ מחמת שיש בו א-ב-ג-ד. שהכל יהיה אמת, זה יתן לו את הביטחון שהוא מסוגל לקבל יותר אחראיות בהמשך.

אחר כך תשאלי אותו איך הוא רואה את עצמו ביחס לבת שלו, דהיינו איך הוא רואה את מערכת היחסים שלו איתה? הוא רוצה להיות פעיל בחיים שלה או שהוא מעוניין להיות נעדר? כדאי אולי להכין מראש כמה מאמרים פסיכולוגיים שמראים ממצאים על בנות שאביהן היה נעדר בחייהם או נתן להן יחס שלילי, הידע בדרך כלל עושה את שלו (במידה והוא לא פסיכופט). את יכולה אחר כך להסביר איך את רואה אותו כאבא (חיובי), ולמה את חושבת שהוא מסוגל. אני מבין שזה חושף אותך לדחיה וזה מפחיד, אבל זה חלק מלהיות ה״מבוגר״. אני לא מאמין שהוא ידחה אותך אם את מרימה לו. אל תתנצלי, אל תהפכי את זה למצב של ״אתה כל כך נפלא ואני כל כך שפלה״. זה לא המצב, והחנפנות הזאת לא תביא אותך למקום יציב. במקרה הטוב זה פלסטר שלא מטפל בשורש הבעיה, במקרה הרע הוא ישתמש בזה בשביל להצדיק את עצמו ואת הבריחה שלו, כי הרי את ה״רעה״ והוא ה״טוב״. זה נורמלי לבקש עזרה, ומה שאת עוברת באמת קשה, וגם אם קשה לו להתמודד עם זה, הוא בחר להיות איתך, וזה חלק מהעיסקה. את לא מבקשת משהוא בומבסטי, סה״כ שהוא יהיה אבא אקטיבי, במקום תורם זרע. אם הצלחת לגרום לשיחה בנושא, אז צריך לנהל אותה בחכמה. תימנעי מביקורת, רק להרים לו ולחזק את הדמות האישית שלו על עצמו. אם את רואה שהוא זורם והמצב רוח נעים ויש מקום לזה, תסבירי לו מה עובר עלייך. גברים בדרך כלל חושבים באופן מטרתי, שזה אומר שאם את מסבירה לו שקשה לך, מה שהוא מבין זה ״קשה לך בגללי, ואת כועסת עלי, ואני אצטרך לעשות יותר כדי שלא יהיה קשה לך כל כך, ואני גם כך לא מצליח, הרי את אמרת את זה בעצמך לפני שניה…״. לכן תסבירי לו לפני כן שכל מה שאת מצפה ממנו כרגע זה שהוא יקשיב. כוונתך שאת לא מצפה ממנו לפתור את הבעיה ולגרום לך להרגיש טוב, אלא עצם העובדה שהוא מקשיב זה הפתרון של הבעיה וגורם לך להרגיש יותר טוב. הצער שלך אמור לעורר אותו באופן טבעי. הוא רק צריך להרגיש שהוא ״הגבר שלך״ היינו שהוא באמת מסוגל לעשות את מה שנצרך לשמח אותך. ולאחר מכן כשאת אומרת לו את רגשותייך, בלי צפי לפעולה, הוא ירצה לבד כי הרי הוא יכול והוא אוהב אותך (מן הסתם), היינו הוא רוצה שאת תהיי שמחה.

ש.ז. מהמם אשרייך❗♥️

ש.ז. באמת תגובה ממש מכילה ומכוונת. תודה אני ממש מעריכה !! לקחתי לתשומת ליבי, ובנושא הביקורת והפרגון, כנראה שפה הבעיה מצידי. דיברנו על הדברים וטפו טפו הוא מאוד אוהב אותה ורוצה להיות פעיל לגמרי, עדין עובדים על נושא שיתוף הפעולה אבל השתפר פלאים עד כה ♥️ תודה לכולן