אני מרגישה כל כך רע שלא מצליחה להיות שמחה מההריון. ובכל מקרה זה לא מתוכנן ותקוע. אמנם כשראיתי את הדופק התרגשתי. אבל כל פעם שאני מרגישה חרא (פיזית) עולים שאר הפחדים, שאני לא ארגיש טוב בהמשך, בחילות והקאות, עושה לי כל כך רע, ומשאלות שפעם הבאה אגלה שאין דופק, שההריון הפסיק להתפתח. ואיזה הקלה תהיה לי... שאדע שזה נגמר ואני לא צריכה לסבול יותר וגם לסבול מהפחד- שיהיה עוד סבל, שלא לדבר בכלל על הלידה עצמה.

גם אני הייתי בתקופה רעה שנכנסתי להריון והרגשתי כל כך לבד כל התקופה הייתי בטיפול שעזר לי לקבל את זה וככל שההריון התקדם התחלתי להתרגש יותר ויותר וברגע שילדתי התאהבתי 😍 וזה ישמע כקלשיאה אבל באמת שאין אהבה כזאת 💗שולחת לך חיבוק ענק

ואי מאמי נשמע שאת קצת במצב רע הכל בסדר איתך ?

תחשבי כמה בנות היו מתות להתחלף איתך ושלא מצליחות להיכנס להריון גם אחרי שנים! הכל עובר וזה לפי תקופות תהיי שמחה במה שיש לך והמתנה שקיבלת מאלוהים ותודי גם על הרגעים הקשים אין מה לעשות ❤️

בהריון הקודם שלי (שלישי במספר) שהיה מתוכנן, ממש רצינו. היה לי דיכאון בהריון. לא רציתי לספר לאף אחד על ההריון (שזה ממש מוזר כי בדרך כלל אני לא מצליחה להתאפק לא לספר לכל העולם.. חח) ולא כל כך עניין אותי ההריון. ובכלל הייתי בבאסה באופן עקרוני (ממש לא מתאים לי, אני בנאדם במסוט מהחיים באופן קבוע) בקיצור, מה שרציתי להגיד, שזה ממש נשמע שאת בדיכאון. וזה לא חייב להיות ככה. תחשבי מה הדברים שעושים לך שמח, לי עשה המון טוב שחברה טובה שלי באה לדבר איתי.. לראות אנשים, לצאת מהבית... כשגיליתי שיש לי בבטן תינוקת כבר התרגשתי. ןזה היה הפעם הראשונה ששמחתי בהריון. היום הילדה כמעט בת 3 ואני מאוהבת בה עד כלות נשמתי! והתאהבתי בה ברגע שהיא נולדה...

כשאני מרגישה בסדר פיזית אני גם בסדר רגשית. אני חושבת שאם זה היה דיכאון באמת זה היה כל הזמן. אבל כל פעם שאני מרגישה רע פיזית, שזה די הרבה... מתחילות המשאלות שזה יגמר. אני מצליחה לקום בבוקר לעבודה, וכנראה שם גומרת לעצמי הכוחות. אני חוזרת הביתה מותשת לחלוטין, לפעמים פשוט רוצה להכנס למיטה ולא לצאת (פיזית- חלשה בטירוף) ואחכ מתחילות הצרבות וכאבי הבטן, ובלילה בחילות נוראיות... אופיר, אני מצטערת, אבל זה לא עובד ככה. כשגיליתי שקלתי ברצינות הפלה. זה שנשים אחרות היו רוצות זה לא אומר שזה דבר טוב. זה הריון רביעי... יש לי בעיה רפואית וחיכיתי לסוף ההריונות וההנקה כדי לטפל בעצמי. אני מרגישה לפעמים שזה מעל לכוחותיי.

זה כמו שאכלת עד שהתפוצצת ועכשיו אומרים לך תסיימי מהצלחת, יש ילדים רעבים באפריקה

דיכאון לא חייב להיות כל הזמן... את לא חייבת ללכת לטיפול אצל איש מקצוע, אבל תדאגי לעשות דבריח שטובים לך. ושהבן זוג יהיה מודע שאת צריכה קצת יותר תמיכה ועזרה מהרגיל....