הילדונת שלי בת שנה ו7 חודשים. נרדמת לבד ובקלות, אבל כחודשיים האחרונים קמה המוווווון בלילה. אז חשבנו שזה אוזניים וחשבנו שזה שיניים, אבל גם בלילות שאני שמה לה נר לטיפוח בכאבים לפני שינה וטיפות אנסתטיק- עדיין ממשיכה לקום. והיא לא בהכרח רעבה. יכולה להסתפק בשלוק של סימילאק וזהו. וגם הטיטול נקי, אז אי אפשר להגיד שהיתה יציאה שהפריעה לה. מה הקטע??? זה עובר מתישהו??? רק אני קמה אליה, ועוד שניה אקפוץ מהגג מרוב שאני מותשת פיזית ונפשית

בעצם 4 חודשים. 4 חודשים שהיא פשוט לא ישנה רצוף. השעה שבה היא הולכת לישון לא משפיעה על התוצאה הסופית

איך היא במהלך היום? אולי היא מוציאה שיניים..

אולי היא בעייפות יתר? היא קמה בוכה?

היא חיונית ומקסימה במהלך היום. לא מחכים לעייפות בשביל להשכיב, שמים אותה לישון ב 18-19. כמו פעם. שעת ההשכבה לא השתנתה ממש. קמה כמעט כל שעתיים בצרחות

באיזור גיל שנה וחצי החרדת נטישה שהתחילה ב7-8 חודשים מגיעה לשיאה... אולי זה זה. ולקחת לרופא? שיבדוק שמבחינה בריאותית הכל בסדר?

כן, לקחתי לרופא. ראה רק דלקת אוזניים קלה. אבל לפני זה כשלקחתי אותה לרופא אאג, הוא הסביר שאין צורך בטיפול

מתי הם חוזרים לישון כמו שצריך, ואיך אפשר לקדם את העניין?? אני באמת באמת במצוקה

Bbb - וואו אנחנו עכשיו עוברים את השלב הזה זה כל כך מתסכל

Oli מה עושים? מה הקטע של כל הקימות האלו בכלל?

אמרת שהיא קמה בצרחות, האם לוקח לה זמן להירגע מהבכי והצרחות?

אני לוקחת אותה לסלון , יושבת איתה על הכורסא המתנדנדת , מרגיעה אותה עם חיבוק חם , היא נרגעת כעבור איזה 20 דק ונרדמת ואני מחזירה אותה למיטה שלה וככה כמה פעמים בלילה אבל חשוב להחזיר למיטה שלה , שלא תתרגל למיטה של ההורים ! אין כל כך מה לעשות , אמרו לי שזה עובר בעצמו

אם הבכי לא מספיק לבד אחרי כמה דקות, והוא בדרך כלל לא מפסיק לבד- אני קמה אליה, מחליפה טיטול ומציעה סימילאק (היא מחזיקה את הבקבוק כשהיא בישיבה במיטה שלה. אני לא מוציאה אותה מהחדר). אוכלת בקושי 60 סיסי, ואז היא מרדמת מהר. אבל אני לא נרדמת מהר!!! עד שאני נרדמת, היא צורחת שוב!

היה לנו את השלב הזה והוא סבל מביעותי לילה, היו לו סיוטים שהוא היה מתעורר בבכי וצרחות ולא היינו מצליחים להרגיע. היינו מביאים אותו למיטה שלנו וגם לקח לו זמן עד שנרגע ונרדם. חיבקנו הרבה, הרגענו ולאט לאט השלב הזה עבר.

ספיר לאט לאט אבל באיזה גיל??🤭

לקח לנו שבוע וחצי שבועיים

הכל עובר מתי שהוא. יש תקופות כאלה. אגיד לך הכי ישיר שיש, את מדאיגה אותי. איפה בעלך בתמונה? לקפוץ מהגג?? אפילו שזה מטאפורה. עצם האמירה מתישה עוד יותר. שמרי על עצמך

בעלי? "לא שומע" "שומע אבל לא מסוגל לזוז" ואינספור תירוצים. הוא פעיל איתה בשעות היום, אבל בלילות- אני לבד במערכה

כשהתינוקת שלנו היתה קמה בלילה, הייתי עושה את עצמי ישנה כמו דוב. בעלי היה נותן לי נגיעות קטנות בגוף כדי שאקום. ובסוף קם לטפל בה. אז או שתעשי כמוני, או שתשבו ביחד בארבע עיניים, כשרגוע בסביבה והתינוקת ישנה. תשוחחי איתו על התחושות שלך. תרימי לעצמך. את שווה המון. נשים הם עם כח חזק. תפעילי את קסמייך, תכלס גם אנחנו בלי מסוגלות לזוז. תעשו תורנות. ובמשך היום אני מאמינה שהיא בגן, אז מתי הוא פעיל?

אנחנו ישנים בחדרים בנפרד כי קשה לי עם הנחירות שלו, אז בעייתי. כששנינו בבית הוא מטפל בה ומעסיק אותה כדי שאני אוכל לנוח. אני עובדת משמרות. הלילות זה מה שגומר אותי, לא הכלום שעות שהיא איתנו בבית במהלך היום

יפה מצידו. זו זוגיות משותפת. תנסי לשתף אותו ברגשותייך. מקווה שיעזור ויבוא לקראתך