היי בנות באלי קצת לפרוק .. אני בהיריון ואני בת 21 ואני מרגישה שאני עושה מעל ומעבר ובעלי לוקח את הכל כמובן מאליו הוא הכי שמח שאנחנו עומדים להיות הורים אבל אני לא מרגישה אכפתיות לגבי או קצת עזרה מהצד שלו הוא רגיל שהאישה תמיד עושה הכל בבית ככה הוא גדל אין לי בעיה הוא המלך שלי בעיניי אבל אני בתקופה קצת רגישה כל דבר נותן לי לבכות אפילו סתם אם הוא מרים עלי קצת את הקול שלו נגיד לפני שבוע הוא היה חולה טיפלתי בו כמו הבן שלי ועכשיו אני חולה ואני לא מרגישה שהוא דואג לי כמו שאני דאגתי לו כשהוא היה חולה ועדיין אני דואגת לניקיון בבית לכביסות לאוכל להכל וכאילו הכל מתפקשש לא יודעת ההורמונים כניראה משתגעים להם 🤦🏽‍♀️ אוף אני מיואשת

אני ממש מבינה אותך .. תשבי איתו תאמרי לו מה את מרגישה , תראי לו שממש קשה לך והגיע הזמן שהוא גם יהיה שותף ויעזור כי את קורסת וזה לא האינטרס שלו זה בטוח . זה מה שאני עשיתי והוא באמת מאוד משתדל כי אני כבר בשלב מתקדם וקשה לי לעשות הכול

מבינה אותך הכל נורא מועצם ורגיש כרגע. תשתפי אותו תנסי להגיד לו שאת צריכה עזרה

הוא יכול להיות מלך, כל עוד את מלכה. תדברי איתו ותבהירי לו שזוגיות היא דו צדדית ושאת מצפה ליחס דומה. ושגם אם הסידור הנוכחי נוח לשניכם, את מצפה שיראה אותך ושיעזור כשקשה לך.

זה לא ההורמונים, בכלל לא. ממש כמו ששירה כתבה, הוא יכול להיות מלך, אבל בתנאי שאת מלכה. בלי קשר להריון, הוא צריך לכרכר סביבך בדיוק כמו שאת סביבו. אל תאשימי את עצמך או את ההורמונים, ממש לא.

מבינה אותך לגמרי אני בדיוק באותו מצב , שזה פשוט מסתכל ! לטעמי הכל צריך להיות הדדי , אני גם חווה את זה עם בעלי לא מעט , הוא גדל בבית שהבעל הוא שיח והאישה היא עוזרת בית. אנחנו כבר 4 שנים ביחד וכל הריבים שלנו סובבים רק סביב זה. אני אישית בשיחה האחרונה הסברתי לו שזה פוגע בי אישית להרגיש שאני לא חשובה לו מספיק. שהוא לא רואה אותי ואת הצריכים שלי , שזוגיות זה שנים ואי אפשר שרק אחד יתן מעצמו. הסברתי לו שמעולם לא חשבתי שאוכל לחיות עם גבר שמתנהג ככה ולפעמים אני מרגישה שאהבה שלי אליו סוג של כיפרה על הכל. והיום אני מרגישה שזה חסר לי בזוגיות שלנו. השיחה הזו הייתה לפני פחות משבוע , בנתיים עושה רושם שהוא הבין משהו. אבל אין לדעת מה יהיה עוד שבוע.

תודה לכן בנות כיף שיש אתכן שאני אדע שאני לא לבד❤️ מאחלת לכולכן שתיהיו מאושרות 🙏🏽

וואי אני כל כך מזדהה עם ההרגשה שלך בתחילת ההריון זה היה אצלנו בול ככה ואחרי מלא שיחות ובכי וניסיון להבין אחד את השני הוא בסוף הבין שהריון זה לא דבר פשוט ומתמודדים עם כל מיני דברים וצריך אובר תשומת לב, במיוחד עם ההורמונים ואני הבנתי שאני צריכה גם לקחת אחריות על עצמי ולא כל הזמן להתלונן ולהיות מסכנה ולחפש את היחס שלו, תהליך כזה של התבגרות (אני אדם קורבני לצערי וזה חסם אותו מולי בקטע הרגשי) שתינו עברנו תהליך והיום הזוגיות מדהימה ברוך השם הוא מכיל ודואג ומפנק ומקשיב ומעריך ואין עליו

יותר נכון להגיד שהייתי אדם קורבני ואני ברוך השם כל הזמן משתנה ומבינה שאני

אחראית על חיי