מעניין אותי לדעת אצל מי עוד התעוררו שדים אחרי הלידה. אסביר: אני 3 חודש אחרי הלידה, ומאוד מעורערת לאחרונה. כל ה7 שנים האחרונות אני לומדת, תואר ראשון, תעודת הוראה, לימודי בריאות טבעית וכו. ופתאום אני מוצאת עצמי בהחלמה מלידה א-ב-ו-ד-ה. עצובה וממורמרת על כל השנים ששרפתי על לימודים שהביאו אותי לשום כלום. סבלתי וירקתי ובכיתי דם 3 שנים בהוראה כך שהלידה הושיעה אותי מהאומללות. ואין לי מושג מה לעשות עם עצמי. מסתכלת על האוצר הקטן שהבאתי לעולם וואלה אני רוצה שתהיה לה אמא שמחה, מאושרת, מסופקת ולא מרירה. מסתכלת בפייסבוק על חברות מבית הספר או סתם מהעבר. בחורות שלא למדו חצי ממה שאני למדתי לא מבחינת זמן ולא מבחינת תוכן. עשו איזה קורס של 3 חודשים ומרוויחות פי עשר ממני. אני מנסה לפרגן ולא מצליחה מרוב שכואב לי על עצמי. לא הרגשתי את זה בעוצמות עד עכשיו אבל מאז הלידה אני פשוט אבודה. אז אני אמא, רעיה וזהו. שום כלום. יכולה לחזור לשום כלום עוד 3 חודשים. אולי אני לא יודעת להביע את עצמי כמו שצריך כרגע כי אני בסערת רגשות אמתית, אבל התחושה היא של מחנק בגרון. זהו פרקתי😪

סיבוב 3 אולי זו חוויות החידה הקשה.. אין לי מושג כאילו עברה עליי משאית. אני מנסה למצוא דברים שמדברים אליי, מנסה להיאחז בדברים אחרים אבל בסופו של יום מתוסכלת נורא. וכן, אלמלא התינוקת שנכנסה לי לחיים כנראה הייתי היום בדיכאון רציני. רק בזכותה אני קמה בבוקר.

הייתי בדיוק באותה נקודה לפני שלוש שנים . הייתה לי חווית לידה יותר נכון ניתוח.. שפשוט שינה אותי לגמרה. הסתכלתי על דברים אחרת, כל מה שלמדתי, כל מה שאהבתי כאילו נעלם . זה קשה ומתסכל. אבל תזרמי עם הרגע. תתני לעצמך זמן ... תשאלי כל יום שעובר מה מעניין אותך, מה בא לך לעשות .. תדאגי לעצמך ולנפש. אני עדיין שואלת את עצמי כל יום את השאלות האלו .. אבל קמה היום בחיוך לשגרת עבודה שהייתה לי לפני גם . אגב מה שממלא אותי ואני יודעת שאין יותר טובה ממני זה אהבה ,החום , היחס שאני מעניקה לילדים שלי. להיות אמא ורעיה זה לא שום דבר וכלום. זה המון !!

אז יפה , יש לך במה להיאחז כרגע, יש מה שמעניין אותך וזו הילדה שלך תבואי על ידי ביטוי שם. באהבה שלך בדאגה שלך .את אמא? תהיי האמא הכי טובה שאת יכולה. אין מי שתעשה את זה יותר טוב ממך לילדה שלך. לבעלך וקודם כל לעצמך. תמיד תשאלי את עצמך מה יגרום לך להרגיש טוב ותעשי !! ❤ תזכרי שזו תקופה ותקופה שעוברת ותשתפי את בן הזוג שלך תמיד נעים וכיף שיש את מי לשתף.

יכול להיות שזה נובע באמת מהחוויה הקשה שעברת. היה לי סיפור מטורף בהריון הראשון, ואחריו לא עניין אותי כלום, רק להיות עם הילדה, ואז נכנסתי להריון שני והייתי עם שניהם בבית.. ורק אחרי הלידה של השלישית הרגשתי שאני חוזרת לחיים ומעניין אותי לעשות דברים שעשיתי קודם. שמתי אותה אצל מטפלת והתחלתי לעבוד (באותה עבודה שעבדתי לפני כל הסיפור) תני לעצמך זמן, ותעבדי את מה שעברת...

יפה שלי איזה פוסט אמיץ אני שולחת לך חיבוק ענקי זה בסדר ולגיטימי להרגיש את כל מה שאת מרגישה כמו שחכמות כתבו פה לפני תנסי להאחז קודם כל באוצר הזה שקיבלת. זו תקופה קשה ולא הייתי שופטת את עצמך בחומרה מידי זה נשמע שאת אדם מרשים וחכם עם יכולות לימודיות ואינטליגנציה רגשית לעבור את זה. תסלחי לעצמך ואם כלום לא עוזר תפני לעזרה. 💜