בנטת, איך אתן נמנעות מלריב עם הבעל על ענייני נקיון? חייבת טיפים. מרגישה שהוא מוציא ממני מפלצת. הוא סהכ בעל נהדר ועושה הכל בבית, מבשל, מכבס, מטפל בילדים אבל משאיר אחריו מפוזר ומבולגן באופן קבוע. אני חודש תשיעי+שני קטנטנים והבית בקבוע במצב שאפשר פשוט למעוד מרוב שזורקים דברים בכל מקום. נעליים, משחקים, עגלות, בימבות, שישיות מים. נמאס לי כבר. מרגישה שאם לא אעיר ואצעק ואתפרץ אף אחד לא יזיז את עצמו 😡 לכל דבר יש מקום. סתם אף אחד לא טורח להחזיר ואני מוצאת את עצמי כל שנייה מתכופפת לאסוף אחרי כולם. זה ממש מוציא ממני זעם וכעס לא סביר. מתחילה לצעוק ומרגישה מפלצת. ולא בא לי להיות ככה. מה עושים? לדבר ולהסביר רגוע ניסיתי עשרות פעמים

לא יכולה לעזוב. זה מטריף אותי. שונאת שהבית נראה מסלול מכשולים ושהדברים לא במקום שלהם. חוץ מזה שזה לא שהוא עוזר לי. הוא שותף לניהול הבית כמוני. שנינו עובדים, שנינו מפרנסים ושנינו חולקים בנטל של המטלות. אני יותר מחפשת טיפים איך לכעוס פחות. מרגישה שזה דברים ששורפים לי פיוזים. כאילו מה הבעיה להחזיר כסא למקום אחרי שסיימת להשתמש בו? למה שיהיה תקוע באמצע החיים?!

קודם כל , בלי קשר לבעל. להתחיל לכוון את הילדים למשחק שהם רוצים . רוצה לגו , תוציא לגו. סיימת ורוצה משהו חדש ? תאסוף את הלגו ובוא נפתח משהו אחר. שהצעצועים לא יהיו גלויים בצורה פתוחה. אם אפשר , בארגזים סגורים וכל פעם להוציא משהו אחר. להציב גבולות. לחנך. ואת ממש לא אמורה לאסוף אחריהם ולהיות מתוסכלת. אכלו יפה ארוחת בוקר ? יופי! איזה כיף ! רוצים עכשיו חטיף ? בואו לאסוף איתי את כל הבובות ונשב לאכול חטיף. אגב , גם חטיף , אני שמה להם בקערה , ורק בשולחן. ככה ילד צריך להתחנך. כשדברים מוגדרים. ככה הוא לא מתפזר ויותר נהנה מכל דבר שמוצע לפניו.

מאוד קשה לשנות הרגלים של גברים, הם לא רואים את הדברים כמונו. מסכימה איתך שהוא חייב לעשות הכל בדיוק כמוך הוא שותף במשק בית וזאת לא עזרה. אנחנו ב2021. זאת עבודה קשה אבל בסוף זה יצליח גם אני מאבדת את זה לא פעם עם בעלי אם הוא לא עושה אני נוגעת לו בנקודות הרגישות שלו עד שהוא מבין. זאת עבודה גם עם עצמנו לשלוט בכעסים. לקחת בפרופרוציה

קודם כל אני איתך! שאת מרגישה מפלצת, וזה באמת מחרפן. אני חושבת שצריך להבין שלא כולם מסודרים, ואף אחד לא עושה דווקא. ומסכימה עם אהובי שהפנייה צריכה להיות אל הילדים ולא אל בעלך. כן אפשר לפנות לבעלך שיהיה איתך באותו קו- כלפי הילדים. לשתף אותם כמה שאפשר, להכניס קבוע בסדר יום זמן שמסדרים. בכלל, מגיל מסוים של הילדים החלטתי שכל הצעצועים בקומה העליונה, אין צעצועים באזור הסלון. לפני ארוחת ערב: בואו נתכונן: מי מסדר? מי עורך שולחן? לפי הגיל והיכולת של הילדים. בעלי מבולגן ומבלגן ועדיין יכול לגמרי להחזיק את הילדים קצר שיסדרו. ולגבי בעלך אני כן חושבת שאפשר להגיד דבר או שניים שממש מפריעים לך. נגיד שהשישייה תהיה במקום ספציפי שהחלטתם. במיוחד שאת לא יכולה להרים לבד. תגידי לו את זה כשאת לא עצבנית.

גם בעלי מבולגן והיינו רבים הרבה כל זה. הוא לא עושה בכוונה פשוט אין לו את זה. אז החלטתי שלא שווה לי להקריב את האהבה ומצב הרוח על זה. אני מחזקת אצלו את הדברים הטובים כמו שהוא נהדר עם הילדים ושוטף כלים מעולה ומפרנס חמסה חמסה ומסתכלת על מה שהוא טוב ומעודדת אותו לתת עד מזה. סדר זה פשוט לא הוא. לא כולם חייבים לעשות הכל. אפשר חלוקה לפי מה שחזקים בו

וכן כמו שאמרו פה לשתף את הילדים. זה בית של כולם. לחלק תחומי אחריות. גם אם עושים פחות יסודי ממך. זה באמת הרבה יותר נחמד לחיות ככה וגם חינוכי ונותן להם תחושת מסוגלות ובטחון. לפנות אחריהם, להדיח, להכניס כביסה, לקפל, לפזר בארונות, מה שמתאים לגיל… אצלנו שותפים ממש בזכות בעלי והם בגילאים 5,7,8