אוף אני לא יודעת מה לעשות… אני באה ממשפחה של קרייריסטים, שמבחינתם עבודה והישגים זה הכי חשוב. אני גדלתי בצהרונים ומכיתה ב׳ כבר הייתי חוזרת מבית ספר ונשארת בבית לבד עד שההורים שלי חזרו ב19:00 בערב. אמרתי לאבא שלי היום שאני רוצה לעזוב את העבודה שלי ולחפש משרה אחרת שאני אוכל לעבוד בה עד 16:00 כדי שאוכל לאסוף את הבן שלי מהגן כל יום, שזה אומר גם שאצטרך להסתפק בשכר נמוך יותר בהרבה. הוא התחיל להתעצבן עליי שבשביל מה עשיתי שני תארים בשביל לצאת לעבוד בשכר של 10 אלף שזה בשבילו שווה ערך ללשבת בבית. הוא דובק בזה שאני צריכה להמשיך לעבוד שעות מטורפות ולקחת מטפלת בנוסף לפעוטון כדי שתוציא את הילד מהגן ותהיה איתו שלוש שעות כל יום עד שאני חוזרת מהעבודה. זה אומר שאני לא אבלה איתו בכלל מעבר למקלחת אוכל ולישון. אני פשוט לא רוצה שמלא נשים אחרות יגדלו לי את הילד. אמרתי לו גם שאני לא רוצה להיות כמוהו וכמו אמא שלי שאין לנו שום זכרונות (או אפילו תמונות) ביחד מלפני גיל 13 בערך. הוא שוב המשיך להגיד שמה עם הכסף של השני תארים ולמה למדתי אם אני רוצה לזרוק הכל לפח? אני פשוט לא מוצאת דרך לגרום לו להבין שאין שום דבר פסול בלרצות לגדל את הילד שלי אבל מבחינתו זה קונספט מיושן ואם אני אגדל אותו אני אהיה עקרת בית פשוטה בלי השכלה ושאיפות. גם ההורים שלו לא גידלו אותו כי היו קרייריסטים והוא פשוט לא מצליח להבין שיש כזאת אופציה לוותר על קריירה מפוארת ולהסתפק בעבודה נחמדה כי אין סיפוק כמו להיות עם הילד שלך שזה יותר מכל קריירה. איך אני מסבירה לו? הוא פשוט לא מבין אותי

את לא צריכה להסביר לו, זה הילד שלך ואת מחליטה! אל תתני לו בכלל להתערב.. ואם את בכל אופן רוצה כן לנמק, תגידי לו שככה את מרגישה שנכון עבורך כרגע, והוא יחליט אם לכבדאו לא..

את בן אדם מיוחד שהבין את זה כשככה ינקת וגדלת. תהיי חזקה בדרכך! כסף בא כסף הולך ומה שנשאר איתנו לעולם גם אחרי 120 זה המשפחה שלנו , דם מדמנו. את יכולה לכבד אותו ועם כל זאת לעשות מה שאת חושבת, יכולה להסביר לו בנועם , זה אבא שלך , הוא בהחלט צריך כבוד. אבל אין צורך מעבר לכך מכיוון שזוהי האידיאולוגיה שלך ואתם לא חייבים להסכים על כל דבר ! כל אחד והדרך שלו . כל אחד יכבד את השני בדרך שלו. זאת המשפחה שלך ואת הראשונה רשאית להחליט בעבורה . ואין כל צורך חלילה לריב נאו להתרעם. אוהבת 😘

אני מבינה שאת מחשבנת לו כי זה אבא שלך וחשובה לך דעתו אבל אני רוצה להגיד לך משהו מאוד חשוב מעבר לזה שזה הילד שלך וההחלטות שלך הילד לא ישאר קטן לכל החיים, הוא יגדל, והזכרונות שישארו לו ממך כאמא לא משתווים ללהרוויח אפילו 20,000 בחודש. יש דברים שאי אפשר לקנות בכסף, זמן איכות עם הבן שלך וגידולו זה אחד הדברים הכי גדולים ביקום וכלום לא יכול להחליף את זה. עבודה תמיד תהיה, גם אם לא העבודה הנוכחית תוכלי למצוא עבודה אחרת אל תוותרי על הזמן הזה עם הבן שלך, זה שווה זהב. בבית שלי בתור ילדה לא היינו מיליונרים וכן היה צורך ששני ההורים יעבדו, אבא שלי קרע את עצמו בכל עבודה שהייתה, ואמא שלי גידלה אותנו והזכרונות הכי יפים שיש לי הם מהילדות,לחזור מהגן/מבית הספר ולראות את אמא, לאכול אוכל של אמא ולבלות איתה לספר לה איך עבר לי היום כסף לא שווה את הזמן איכות עם ההורה בהצלחה 🙏🏻

שרון כמה שאני מסכימה איתך!!! כל מילה זהב !

תודה בנות אני לגמרי מסכימה. הבעיה היא שאבא שלי אוהב לעשות דווקא כשאני לא הולכת בדרכו… הוא היום עוזר לי עם הוצאות גדולות (רכב, קניית דירה וכו׳) שאמנם יש לי כסף אבל ממנו אקבל דירה ללא משכנתא ורכב בלי תשלומים שזה דברים שאני לא יכולה להרשות לעצמי. אני מפחדת שאם לא אלך בדרכו אז הוא לא ירצה לעזור לי יותר ואז אני באמת אצטרך לעבוד עד 19:00 כי אחרת לא אצליח לממן את הדברים האלו עם שכר נמוך. אני גרה בשרון ודירות פה עולות 3 מיליון ולשים 100 אלף על רכב זה חצי מהחסכונות שלי ואני לא רוצה לחיות בדוחק כלכלי עם משכנתא של 7000 שח בחודש והוצאות רכב אבל זה כאילו מלכוד 22 כי הוא לא ייתן לי את הדברים האלו אלא אם אקרע את התחת בעבודה… ואם אקרע את עצמי אז לא אצטרך אותו אבל גם לא אהיה עם הילד. ואם בוחרת להיות עם הילד אז כן אצטרך את העזרה הכלכלית שלו

תסבירי לו ש- בשביל מה אנשים עובדים? בשביל כסף למשפחה שלהם, ולכן העבודה לא צריכה להיות על חשבון המשפחה כי אז השכר האמיתי שהוא לפנק את המשפחה מופסד. תלכי עם האמת שלך, היא נכונה גם אם מיושנת. זו המשפחה שלך !!!! לאחרים תמיד יהיה מה להגיד ולהעיר תעשי מה שאת מאמינה. אני כמוך הקטנתי משרה בכדי להיות עם המשפחה! הצעד הכי חכם שעשיתי בחיי !!

את יכולה להגיד לו שלפחות עד שהילד יהיה בן 3 ואז תראי כבר מה לעשות..

זה שאת בוחרת לקחת משרה מקלה לשנים הקרובות לא אומר שאין לך יותר שאיפות ורצון להתקדם כשהילד יגדל ויהיה זקוק לך פחות. גם אני במצב שהייתי על הגל וכיכבתי בעבודה וקידומים והעלאות שכר וכל זה ופתאום כשאני בהריון פתאום כל זה לא נראה לי חשוב ואני רוצה להוריד את הרגל מהגז. האם אני ארצה ככה גם עוד 5-10 שנים? לא בטוח. זה לא שאת מתפטרת לגמרי, והכסף על המטפלות יהיה בערך אותו דבר מהנטו שאת מקבלת. במקרה הגרוע, אפשר גם דירה ורכב צנועים יותר, ההוצאות שלנו זה בחירה בסופו של דבר. לדעתי, אם את מרגישה שזה הדבר הנכון אז תורידי במשרה. ולגבי אבא שלך, פשוט צריך להציג לו את הטיעונים שלך בצורה קצרה ועניינית. בסופו של דבר הוא יתיישר איתך.

אני חושבת שילד צריך יותר חום ואהבה מאשר משחקים ומותרות…לא שווה כל הכסף אם לילד אין קצת זמן איכות עם אמא שלו, אז תגורי במקום שהשכר דירות לא יקר כמו בשרון ותסתפקי במכונית קצת יותר פשוטה אבל לילד תהיה אמא בבית רגוע ושלווה

את יכולה גם לעזוב את איזור השרון ולקנות במחירים שפויים הכל זה עניין של עדיפות והתאמה לצרכים שלך ואת סופר צודקת שהילד זקוק לך

כל החיים רצתי למדתי ועבדתי קשה, מהרגע שאני אמא סדר העדיפויות השתנה, הייתי שנה עם האוצר שאלוהים בירך אותנו בו,(חסכתי 100 אלף) רק לשנה הזאת שתמיד אמרתי אני אלד ואהיה שנה עם הילד, שנה שכל יום לפני שעצמתי עיניים חזרתי במחשבה על כל רגע שחלף באותו יום וחרטתי את ההרגשה החוויה והכיף בלב ובזיכרון, תמיד ליוותה אותי שמחה ועצבות שהנה עוד יום עבר ולא יחזור, נתליתי בכל שניה צפיתי בו גדל מקרווווב שמתי לב לכל חדש ולכל התפתחות והלב התפוצץ מאושר מכל דבר קטן ומאיך הזמן טס והם באמת גדלים מהר, אחרי גיל שנה חזרתי לעבוד ואני רק מחכה להחתים כרטיס ולהגיע לדבר הכי יפה ומרתק ביקום, ליהנות מהחיבוק,מהריח, מלהאכיל אותו,מהקשקושים שלו, מזמן מקלחת, ולהתבונן בו ישן מסופק ובנחת.... אל תוותרי על לחוות את הקסם הזה את חושבת ומכוונת נכון תאמיני לי זה שווה הכל לזכות להיות הורה זה הדבר הכי מאתגר ויפה שאדם יכול לאחל לו.... התפקידים ישארו ותמיד תהיה עבודה אך הם לא יהיו קטנים פעמים, מקווה שתצליחי להגיע לסיפוק ולממש את רצונך ולהוכיח וללמד את אבא/ הסבא שאפשר אחרת 🌻