בנות אני קצת קרועה לידה ראשונה, לידה טבעית לגמרי במרכז לידה טבעי ללא אפידורל כמובן .. אחרי הלידה אני חווה סוג של התפרקות הייתה לידה מדהימה וכשאני אומרת מדהימה אני לא מתכוונת קלה-- ממש לא זה היה קשוח עם מלא נקודות שבירה ומחשבות של למה אני צריכה את זה... כשאני אומרת מדהימה אני מתכוונת שגיליתי בי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי. לא משנה אני מנסה יותר להבין בנות איך לעזאזל אני מגיעה למצב שאני רוצה עוד ילד???? הייתי הכי ברצון של 20 ילדים אחד אחרי השני אבל הלידה.. אחרי הלידה.. אוווחחחחח אני נשברתי. יש לי כמה תפרים פנימיים, ואני תוהה לעצמיהאם זה מתאחה באמת כמו שצריך מתי שהו?! ממה אני צפויה לסבול עקב זה?? הלב שלי ממש עצוב על הקרעים מרגישה בן אדם אחר. מישהי יכולה לשפוך לי קצת אור על החושך שאני מרגישה? שלא נדבר על העובדה שכל חיי השתנו עקב בואו של הבייבי החיים שלי. מרגישה כל כך אחריות עד כדי מצב של אפילו פוביות קטנות כאלה עשיתי טוב, לא עשיתי טוב, מה אם לא עשיתי טוב . ואז יש גם את העניין של ההנקה הבובון שלי על הנקה מלאה - משמע כל ההתחלה לפחות זה למידה עצמית קשוחה כל כך קשוחה שאני ובובון הסתכלנו אחד על השני ובכינו ביחד מתיסכול. הוא כי לא מצליח לינוק ואני- לא מצליחה להניק(עכשיו אנחנו מיומנים) עכשיו אני מרגישה שאני לא מספקת לו מספיק חלב וזה שובר לי את בלב. אני כל כך משתדלת. ועוד דבר אני אוהבת את בעלי נוראאאא ואני חוששת שמא אני אחרי הלידה הזו איבדתי את רוח הסקס שלי. לא נראה לי שאני ארצה לעשות בחיים..🤧💔 בקיצור- חוששת מכל זה הצילו.

.

קודם כל תנשמי ותיהיי רגועה, מאמוש עברת משהו מטורף!! הקרעים יתאחו והסקס יחזור, והחשק המיני יחזור, ואומרים שלידה זה הכאב הכי גדול והכי נשכח, חרדות ופוביות זה שכיח יש לך אחריות על תינוקי קטן ואת רק לומדת. תקשיבי לעצמך, תתייעצי עם אמא או סבתא או מישהי למודת ניסיון שאת סומכת עליה, כל מה שעניתי לך שאלתי את אמא שלי. את מדהימה והפחד שלך לגיטימי תנסי לשחרר מחשבות הכל יהיה בסדר

אצלי הלמודת ניסיון עברה קיסרי... תודה זה מעודד בכל מקרה. את אומרת שכל זה יחזור להיות-- קשה לי שקשה לי לראות את זה קורה. אני הבן אדם הכי מעביר הכי רואה בטוב הנולד לעתיד.. הפעם_ שוק שלום. ההחלמה הופכת אותי לכמו בת 80 קשה לזוז קשה לשבת קשה וקשה וקשה... גם את הקשה הזה אני אוכלת בסופו של דבר בגדול אבל זה מחלחל למוח לפעמים כמו ארס_ המחשבות . הרגישויות.. רק אומרים לי יאאוו איך רזית אני מתחילה לבכות המוכרת בסופר תפנה אליי _ בוכה מישהו בדואר היה קצת חסר רגישות אליי_ בכי. מקווה להצליח לתת לעצמי בוסטים ולשחרר

וווואווו את מתארת ממשמצב הגיוני.. קודם כל תירגעי ותביני שהכל בסדר איתך... ככה זה,יכולה לומר לך מנסיון שאחרי חודשיים דברים מתאזנים בלב ובנפש.. מציעה לך בכל ליבי לקבל כל עזרה שמוצעת לך ואפילו בתשלום כדי שתוכלי טיפה לנוח, ההנקה מלאה דורשת כוחות והרבה, אני יגלה לך סוד שלמדתי מנסיון- הנקה חשובה אבל את חשובה יותר, ולכן זה בסדר קצת.. לתת תמ'ל כדי שתנוחי, כדי שתצברי כח. טיפ שני לקנות משאבת חלב שיהיה לך שתוכלי לשאוב כשאת לא מניקה שלא יהיה לך גודש... טיפ שלישי תצאי עם חברות/בעלך לבד!!!! תני לעצמך אתזה! אל תפחדי תשאירי את הבייבי ויאלה צאי, הנפש שלך צריכה אתזה ואת לא מבינה כמה...

ותפרים פנימיים מחלימים לגמריי לגמריי אחרי שבועיים... אז אל תדאגי.

הלוואייי אמן סלהה תודה על העידוד אני ממש זקוקה לזה עכשיו💕🤧

הכל! אבל הכל, עניין של זמן. זה פשוט מדהים.. אני גם כן עברתי לידה טיבעית בלי אפידורל ויצאתי עם 2 תפרים, הסתובבתי עם תחושות זהות לשלך ואמרתי לבעלי איך בדיוק אני אמורה להביא עוד ילדים אחרי שאני יודעת כמה כואב זה?? שלא נדבר על זה שעם ההנקה לא הלך לי בכלל (כאב לי להניק יותר מאשר ללדת בלי אפידורל, הזוי..) בכיתי הרבה הייתי מוצפת, וככל שעברו הימים חזרתי לעצמי.. אחרי שבועיים הפסיקו הבכיות לגמרי ונעלמו כל הדכדוכים ההזויים שהיו לי.. עדיין חששתי מהטיפול בבת שלי אבל לאט לאט זה השתחרר כשהגענו לגיל חודש כבר הייתי חדשה לגמרייי! חזרו לי האנרגיות והרגשתי מספיק ביטחון לטפל בבת שלי כי כבר נהייתה לנו שיגרה ולמדתי להכיר אותה. באשר לחשק המיני... זה לקח קצת יותר זמן, האמת שזה לא היה חסר לי והיה לי נוח ככה.. אבל כשזה חזר זה חזר בגדול, שוב זה רק עניין של זמן. ובנוגע לנקודה הכי קריטית.. איך מביאים עוד ילדים אחרי כאב כזה? לא הפסקתי לחפור לבעלי על זה שאני ממש לא רואה את עצמי מתכננת עוד לידה בקרוב זה הפחיד אותי ברמות והרגשתי עדיין עייפה מהלידה.. ואז קיבלתי וסת ראשונה אחרי שלושה חודשים.. את הווסת שאחריה כבר ממש ממש התפללתי לא לקבל וכלכך קיוויתי להיקלט כדי שיהיו לי צמודים. קיבלתי וסת שוב ולקחתי את זה מאוד קשה חח מאוד מאוד מאוד רציתי צמודים.. כך גם בוסת שאחריה.. וב"ה את הוסת הרביעית אחרי הלידה כבר לא קיבלתי כי נקלטתי. מה שאני באה לומר בכל החפירה הזו זה שהכל עובר בסוף, זה רק עניין של זמן. אחרי לידה גם הגוף וגם הנפש זקוקים להתאוששות וזה הכי מובן בעולם כי הגוף שלנו עבר חתיכת מסע משוגע ומפרך ועם הזמן הכל חוזר לקדמותו. גם בפן הגופני וגם בפן הנפשי. את תיראי... רק תני לזמן לעשות את שלו, זה יקרה בסוף.

אמא לנסיכה מהממת אתת! ריגשת וצודקת בכל מילה שלך

אמא לנסיכה תאמיני לי נתת לי עוד קצת תקווה . וואוו לחשוב שכבר רצית להיקלט שניה אחרכך הלוואי עליי . אני חושבת שרוב הקושי הנפשי שלי זה התפרים .. מרגיש שאי אפשר לזוז איתם, כאילו הזדקנתי ממש. אני מאמינה שאם לא היו התפרים (תודה לאל שהם לפחות פנימיים) הייתי מצליחה להיות מאוששת יותר. הלוואי שלידה הבאה נצא ללא תפרים🤞💕