חייבת לפרוק יש לי בבית ילד בן 4 תינוק בן שנה וליפני חודש ילדתי תינוק. בקיצור יש לי צמודים שלא תכננתי בכלל. ההריון היה לי מאוד קשה בכיתי בלי סוף על ההריון הזה שהגיע ללא תכנון ובזמן הכי לא נכון. אני בבית עם שני הקטנים והבן שלי בן השנה פשוט לא מפסיק לבכות. בוכה בלי סוף אני לא יכולה יותר, אני לא מצליחה לטפל בתינוק שנולד כי אני רק מנסה להרגיע אותו. אני מנסה להעסיק אותו, מביאה לו משחקים לוקחת אותו לגן שעשועים כלום לא עוזר הוא בוכה ונמרח על הרצפה. כשאני מאכילה את התינוק על הידיים הוא ישר בוכה ונשכב על הרצפה וזה קורע לי את הלב אני מתחרפנת כבר אני לא מצליחה לטפל בשני צמודים. בעלי החליט שאנחנו שמים אותו בגן ומחר הוא הולך ליום הסתגלות וקשה לי מאוד אני מרגישה כישלון שאני לא מצליחה לגדל שני צמודים. קשה לי בטרוף ואני לא מפסיקה לבכות. ידעתי שההריון הזה היה טעות לא הייתי צריכה להמשיך את ההריון הזה אני מרגישה שבגלל התינוק החדש הבן שלי נדפק מזה ומחר הולך לגן. כאילו הוט משלם את המחיר הזה. אהל אני מאמת לא מצליחה לטפל בשניהם הם בוכים בלי סוף ולי יש רק שתי ידיים

סליחה שאני אומרת לך את זה אבל מאמי כנסי לפרופורציות!!!! הילד הולך לגן! את לא שולחת אותו למלחמת לבנון חלילה. מה שגם יכול להיות שהבכי שלו נובע משעמום בגיל הזה גם הם צריכים להיות בחברה עם ילדים הם מאוד סקרנים וזה רק יעזור לו להתפתח 🙏🏼 קבלי את הצעד הזה באהבה וקחי לך זמן פנוי לטפל בילד שלך שרק נולד ,גם לו מגיע.

הפוסט שלך מראה שאת מאד מתוסכלת בגלל הילד בן שנה. אני מסכימה עם על מילה ששירה כתבה!! הלווווווו תראי את כללל התמונה נולד לה פאקינג תינוק ואת לא מפסיקה להאשים אותו שבגללו הילד בן שנה נדפק?! שההריון היה טעות ?! מסכן התינוק🤦‍♀️ וטוב מאד שהילד בן שנה הולך לגןן משעמם לוו בבית רוצה חברים להתפתח לגילו ההפך. את רק תעשי לו טוב נשמה!

קודם כל זה בסדר שקשה לך עם צמודים זה לא פשוט 2 תינוקות, דבר שני הגדול יותר בן שנה התפתחותית וחברתית הרבה יותר בריא לו ללכת לגן מאשר להיות בבית וכל הסיטואציה בסדר גמור והיא רק תקל ותעשה טוב לכולם

מבינה את התסכול שלך והלחץ שעל כתפייך בתור אמא ורגשות האשם, אבל אהובה הכל בסדר🥰 זה בסדר גמור שהוא בגן, כל ילד בסופו של דבר יקבל ממך את תשומת הלב אל תדאגי את רק בן אדם, ותסתכלי על הצד החיובי, יהיו לו אינטרקציות עם עוד תינוקות והכל טוב!! עדיף אמא רגועה ושלווה

נכון אתן צודקות שאסור לי לחשוב ככה שבגלל התינוק הכול נדפק אבל אני לא מצליחה לחשוב אחרת מאוד מאוד קשה לי אני מרגישה בקרוסלה שלא עוצרת וכבר כואב לי הראש ואני עייפה מאוד. קשה לי לראות אותו חווה משבר כזה ואני לא יכולה לעזור לו ולהתייחס אליו בגלל שהתינוק עם גזים כל היום על הידיים

אני לא מצליחה להיות שמחה מהתינוק החדש

זה בסדר שקשה לך! הוא בן חודש, זה התקופה הכי הכי קשה.... אל תרגישי רע שהוא הולך לגן, וכל הכבוד לבעלך שככה ידע להחליט בשבילך.. יהיה לו סבבה בגן, כנראה שבהתחלה יהיה לו קשה אבל הוא יתרגל... וזה יעשה לך טוב, שיהיה לך גם זמן לנוח (הלוואי) ולאכול.. וגם סתם לשבת שניה בלי לטפל במישהו.... אם האווירה בבית תהיה יותר רגועה בגלל זה אז תאמיני לי שגם הבן הגדול שלך ירוויח. ובקשר לקטן, זה קשה להתחבר לתינוק, בטח אם לא תככנתם אותו, ועוד יותר כשאת מרגישה שזה בא על חשבון הגדול.. אז יש לי 2 עצות בשבילך. 1. קחי את הזמן הזה עכשיו שיש לך עם הקטן ותנצלי את זה להסתכל עליו ולהנות ממנו.. זה יקח זמן אבל זה יקרה מבטיחה! 2. תבקשי מבעלך שיהיה יום שקבוע הוא יקח את התינוק ואת תהיי רק עם הבנים הגדולים... תשחקו בבית יחד, קחי אותם לטיול בחוץ.. תהיי רק איתם.

ועוד משהו, זה לא מוזר בכלל שאת לא מצליחה להיות שמחה ממנו. אני מאוד מאוד רציתי את הבת השלישית שלי, ועדיין היה לי מאוד קשה כשהיא נולדה. הרגשתי שהיא לוקחת לי את כל הזמן ושאני לא מספיקה להיות עם הגדולים שלי.. זה גרם לי קצת "להאשים" אותה, זה נשמע מצחיק להאשים אותה, היא הייתה תינוקת! אבל זאת ההרגשה... השתדלתי תמיד לשים אותה על השטיח נמוך, ושהגדולים ישחקו איתה (כמובן בהשגחה) וכשהחלפתי לה טיטול הייתי מבקשת מהגדוחים לעזור, להביא מגבונים וטיטול, להוציא מגבונים מהחבילה (הם מתים על זה.. חח) ככה גם הרגשתי שאני איתם, וגם הם הרגישו יותר מחוברים לתינוקת החדשה...

שמעי מאמי את עם צמודים זה סטפר קשה להיות איתם בבית עם שתיהן הילדה הגדולה שלי בגן עוד הרבה לפני כי חזרתי לעבוד וזה ממש מקל אני יכולה לישון בבוקר קהתינוקת ישנה וככה יש לי כוחות לשתיהן יהיה גם להן וגם לך יותר קל אם יהיה לו גן וגן זה מעולה זה מפתח