השתלבות חברתית בעבודה מאז שהפכתן לאמהות, אתן מרגישות שאתן מצליחות להנות מהפן החברתי בעבודה, לעומת מה שהיה לפני הילדים? תמיד בכל העבודות שלי הייתי מוקפת באנשים. מכל מקום עבודה שעזבתי נשארה לי חברה מאוד קרובה שאני שומרת עם כולן על קשר עד היום. לפני חודשיים התחלתי לעבוד במקום חדש ומדהים; העבודה מעניינת, השכר והתנאים וואו, מאוד גמישים איתי בשעות ויש לי גם יום עבודה מהבית. בקיצור לסמן v על הכל. אבל מה? אין לי חיי חברה בכלל! יש לנו בחברה מלא חבר'ה צעירים (ברובם רווקים/רווקות תל אביביים כאלה חח). תמיד יושבים לאכול ביחד, הולכים לעשן ולקנות אוכל או סתם באמצע היום לקפה אחד עם השני. ואני פשוט מרגישה שאין לי זמן לזה. באה, מתקתקת עבודה ורצה הביתה לילדה שלי. אני מרגישה שאם אני אתחיל להתפזר קצת, זה ישפיע לי על ההספק בעבודה וכתוצאה מזה יגרום לי לצאת בשעות מאוחרות יותר על חשבון זמן איכות עם הבת שלי. ולא רק זה. אצלנו במחלקה כולם "אוכלים על המקלדת", מאותו השיקול- לצאת כמה שיותר מהר הביתה. רק אני והמנהלת שלי הולכות לאכול בחדר אוכל. ומרוב שזה נהיה מסורת כזאת שרק אני והיא יוצאות לאכול, אין לי אפשרות אפילו להצטרף לאיזו ארוחת צהריים עם החבר'ה בגילי, כי אז למנהלת שלי(בגיל של אמא שלי בערך) לא יהיה עם מי לאכול. ואז לא נעים לי ממנה, כי כן חשוב לי לשמור על יחסים טובים (גמישות וזה..), אז אני כל יום ממשיכה לאכול רק איתה ומרגישה שאני מפספסת אנשים וזה מבאס אותי ברמות. אין לי עם מי לצחוק, או להחליף כמה מילים על משהו שלא קשור לעבודה. אני והמנהלת מדברות מלא, אבל בכל זאת זה לדבר עם בן אדם כמעט כפול ממני בגיל. זה שונה. אתן מצליחות להנות בעבודה בפן החברתי? או שמתקתקות עבודה ובורכות הביתה?

אני מכניסה את הילדה לגן ובעלי אוסף. אז ככה שאני לא סופרת דקות לחזור הביתה. אחת הסיבות שבגללן יוצאת לעבןד החא הצד החברתי, לדבר לצחוק עם אנשים. אחרת מה הטעם? אשב אחפש עבודה מהבית. ובעוד נושא… גם לי יש יחסים טובים עם המנהלים אבל שומרת על מרחק ויחסים נחמדים. ככה שיותר תהי קרובה למנהלים אולי תנאים יהיו יותר נחמדים אבל תתרחקי משאר העובדים במשרד. אנשים לא כל כך אוהבים להתקרב לעובד שהוא ביחס קרוב למנהל. יחסי אנוש טובים וצד חברתי דבר חשוב אם את בונה להתקדם בהמשך בתוך החברה.

סול את כל כך צודקת. אבל איך אני פתאום אחרי חודשיים מפסיקה לאכול יחד איתה? היא כל פעם מציעה לי להזמין לשתינו, הולכת להביא בעצמה וזה..

גם קצת חוששת שלא תתעצבן על זה פתאום. חשבתי אולי להתחיל לאכול ממש מוקדם, נניח ב12 במקום 14 כמו בדרך כלל. ואז יש סיכוי שאולי לא תזרום, כי היא מגיעה מאוחר וזה..

תעשי את זה בהדרגה. תגידי שהחלטת לנסות צום לסירוגין. זה מצב שאוכלים בחלון של 8 שעות וצמים 16 שעות. ואז תגידי שאתמול אכלת ב8 בערב ארוחה אחרונה והיום את צריכה לאכול ב12. וימים מסוימים תגידי לה שאכלת ארוחה אחרונה ב10 בערב אז ככה שהיום את אוכלת ב2 ואת תשמחי להצטרף אליה. אל תדאגי מותר לך לשתות קפה שלא תפחדי שפתאום תראה אותך 😁 או שאת יכולה להגיד שיש לך חשש לאולקוס והרופא המליץ לאכול כל כמה שעות משהו קטן ואכלת בדיוק ב12 או 13 ואת עכשיו לא רעבה.

רציתי לשתף. לפני חצי שעה הצעתי למנהלת שלי להזמין אוכל, בביטחון מוחלט שלא תרצה להצטרף להזמנה כי שניה לפני סיימה לאכול ארוחת בוקר. ונחשו מה? היא אמרה "נראה לך שאעזוב אותך לבד? ברור שאני מצטרפת" 🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️

גיגי זה לא בדיוק נכון. היא חביבה אלי. אבל בקטע קצת מחניק. ישבנו לפני כמה ימים בחדר אוכל ופתאום לקראת סיום הארוחה קלטתי שממש מאחורינו ישב עובד חדש ואכל לבד. אמרתי לו "חבל שלא הצטרפת, רק עכשיו ראיתי אותך". והוא כולו חמוד כזה עונה "הייתן באמצע בשיחה אז לא רציתי להידחף". עניתי לו "פעם הבאה תרגיש חופשי". אז המנהלת שלי בשקט אמרה לי "עזבי אותו, שלא יבוא". ואני משוכנעת שהרבה פעמים אנשים לא מצטרפים אלינו מיוזמתם כי כמו שאמרה סול- אנשים שומרים מרחק מעובדים שצמודים לתחת של ההנהלה. ויוצא שזה בדיוק אני. לא יודעת איך לצאת מהברוך הזה