קצת חופר אבל מרגישה שחייבת לשתף ולהבין אם אני מגזימה או שאני צודקת בהרגשה שלי. אני בשבוע 25 ויצא שעליתי לא מעט בינתיים בהריון (קרוב ל12 ק״ג)… בעברי הייתי 100 קילו וירדתי 30 ככה שכל נושא הגוף הוא רגיש אצלי. בעלי סובל גם הוא מהשמנה ויש לו קרב ולאחרונה הוא התחיל תהליך של ירידה במשקל והוא ממש מתמיד בו. אני גאה בו מאוד מצד אחד אבל מצד שני מקנאה ומרגישה רע עם עצמי וקצת מתבאסת עליו שהוא עושה תהליך כזה ולא מחכה למ לאחרי הלידה. אני מדוכאת מהמחשבה שבברית אני אראה כמו פרה והוא רזה יותר וגם חמתי התחילה תהליך ומרגיש לי שכולם יראו טוב ורק אני רע… מה אתן אומרות, יש הצדקה לזה שאני קצת מתבאסת עליו או שאני צריכה לשחרר?

קודם כל יש הצדקה כי זו התחושה שלך ואי אפשר לבטל את מה שאת מרגישה. לדעתי את צריכה לנסות קודם כל לשמוח בשמחת בעלך שהוא משתדל לרדת ומצליח ולחשוב על זה שאת עוברת עכשיו מסע מופלא להביא תינוק לחיים! זה מסע שגורר אחריו גם דברים פחות נעימים כמו למשל עליה במשקל. אחרי הלידה תקחי את עצמך בידיים (אחרי משכב לידה ושתתאוששי קצת) ותצטרפי לבעלך :)))

גם בעלי רזה ועשה כושר וירד ואני עדיין בטטה אחרי לידות חחח כן היה לי קצת קואץ בלב שאיזה כיף לו שיש לו כוח רצון ומצד שני שמחה ומפרגנת מאד זה בעלי ואם הוא יהיה חתיך ונראה טוב זה בשבילי אז מה אכפת לי מה יחשבו עליי ועליו שיהיה כח רצון כם אני ארזה