לספר או לא לספר? הריון ראשון, שבוע 15, המשפחה המצומצמת יודעת. אני מרגישה שיש בי שני צדדים. צד אחד שאומר - חלאס. כבר רואים, נמאס ללבוש אותם בגדים שמסתירים ונמאס גם להסתיר ולהיות עם זה לבד ולא לשתף את החברים/ות הקרובים. וגם בא לי להרגיש ולהיות הריונית באופן חופשי צד שני מלחיץ - מה אם אנשים יתחילו לדבר עלינו? לא רוצה עין ולא רוצה להיות בפה של אף אחד, לא רוצה שיתערבו לי ולא רוצה מיליון שאלות. כן, גם אם זה מחברים או משפחה רחוקה. סיפרתי במקרה לשתי חברות מהלימודים, כדי שיבינו מחברים קשה לי ברגע מסויים אבל אז שוב עלתה בי חרטה. הפחד הזה שזה משהו כל כך אישי ושכל כך חשוב לשמור עליו מרגישה שעד שלא יהיה לי תינוק בידיים שום דבר לא מובן מאליו! ובגלל אני רוצה לשמור עליו מכל משמר..

תמיד שתספרי תרגישי שאולי היית צריכה עוד רגע לשמור על זה, אבל בסוף הריון זה ברכה ואם לא תאמיני בעין לא תהיה עין. תאמיני בטוב ויהיה טוב! אני סיפרתי אחרי סקירה תמיד וזהו, בלי התלחשויות ובלי עניינים

אני סיפרתי בשבוע 15 מאוד חששתי אבל זה מאוד משחרר נראה לי לא משנה מתי זה צעד מלחיץ לספר לעולם אבל כיף

החלטה רק שלך מאמי🤍 תעשי מה שמרגיש לך לנכון , את לא חייבת לספר אם את לא רוצה ואת לא חייבת לאף אחד דין וחשבון.. בהריון יש ככ הרבה שמחה אושר וברכה תאמיני לי! אם תאמיני ככ בעין אז באמת יהיה עין.. עדיף לא לדבר על זה לא לחשוב על זה ולא להאמין בזה רק באלוקים ששומר עלינו🤍🦋🙏🏼

אני באותו המצב בדיוק רק שבוע 17 יש בטן קטנה עדיין אז גם לא באמת רואים שזה הריון

אצלי לא רואים רק בגלל מה שאני לובשת תודה על התגובות.. אני עדיין ממש חלוקה