כשילדתי את הבן הבכור שלי אמרתי למיילדת שאני רוצה אפס הפרדה ובכל זאת קרה מצב שהיא שמה אותו עליי אחרי הלידה ולקחה אחרי 5 דקות להלביש ונתנה לבעלי מרוב שהייתי בשוק שהוא נולד, לא שמתי לב לזה בכלל. לא התבצע עור לעור, הוא לא ינק ממני.. אחרי הלידה היה לי סיבוך ונלקחתי לחדר ניתוח, ראיתי את הבן שלי רק יום למחרת. בזמן הזה הוא כבר אכל מבקבוק (באישור שלנו..) מהיום השני שלנו ביחד הוא לא רצה להתחבר לי לחזה , היה לי ממש קשה עם זה, למרות שניסיתי להתעקש הוא היה בוכה ולא מסכים לינוק , היה נרדם אחרי 2 יניקות. הוא בעיקר אכל תמל ושאוב וינק פעמים ממש ממש בודדות. בהריון הבא אני הולכת להתעקש על עניין ההנקה מההתחלה. אבל מתעוררות אצלי מחשבות ורגשות אשם של לא הנקתי את הראשון איך אהיה מסוגלת להניק את הילד הבא, זה לא הוגן כלפי הראשון הרי.. 2 שאלות 1. מישהי מזדהה עם הרגשות האלה? 2. האם מה שרשמתי בהתחלה שהוא התחיל לאכול מבקבוק פגע בהנקה, יתכן?