אני כבר אובדת עצות.. אשמח לפתרונות מאמהות שבאמת התמודדו ומצאו פתרונות.. אני אמא לשני ילדים, הגדול בן שנתיים והקטן בן חודשיים. שניהם נמצאים איתי בבית (אני לא עובדת והגדול לא במסגרת) ההתמודדות עם הגדול מאז שהקטן נולד נהפכה לבלתי נסבלת, אני מבינה שיש פה שילוב של גיל קשוח + קנאה, אבל אני מרגישה שזה לא אותו הילד. מצד אחד הוא יכול לנשק ולחבק, שנייה אחרי זה הוא מרביץ לו. כל המכות שהוא נותן לו לרב זה באזור הראש, אם זה עם הידיים ואם זה באמצעות חפץ שנמצא לו ביד. אני מרגישה שאני כל היום סביב המשמר על הקטן, בקושי מצליחה להתפנות לבית! מרגישה מתוסכלת כבר!!! בהתחלה היינו מבקשים מהגדול שיעזור לנו, לחתל, להגיש מגבונים/טיטולים, לעזור במקלחת.. וזה לא הועיל וגם ניסינו בצורה קשוחה של להעיר לגדול ועכשיו אני פשוט בשיטה של כמה שיותר להרחיק את הקטן מהגדול זה מגיע למצבים שבשביל שאצליח להתפנות לשירותים אני צריכה להחזיק את הקטן עליי כי הגדול למד לטפס לו על מיטה . וכשהוא במיטה שלו הוא נשכב עליו, מרביץ לו בחוזקה, בועט בו.. אני באמת אשמח לעצות ופתרונות 🙏😢

יש לי גם בת חודשיים ובת שנתיים המצב בול כמו שתיארת...קשה..😤

אני רק יכולה לתת אור בקצה המנהרה ולהגיד לך שעוד חודש וקצת אולי טיפ טיפה יותר זה יעבור לו...כמעט לחלוטין..לי לפחות זה מה שקרה..ברגע שהקטנה שלי התחילה להגיב, לחייך חיוך רצוני ולצחוק הגדולה שלי (גם בת שנתיים) שינתה התנהגות...היום הקטנה בת חצי שנה והן כבר ממש מחוברות אחת לשנייה. ברגע שיהיה את החיבור הקטן, תמיד לתת חיזוק חיובי להגיד וואו תראה איך הוא אוהב אותך, הנה הוא מחייך לך, במידה והוא מצליח להצחיק אותו אז ממש התפוצצתי מצחוק ואמרתי לה וואווו את ממש מצחיקה אותה מאמי כל הכבוד וזה רק דירבן אותה להתנהגות טובה. אז ברמת העיקרון, העצה שלי אלייך היא לקחת אוויר לנשום עמוק ולהאמין שזה עוד רגע ישתנה. (אם יש ימים יפים, תצאי לחוץ לכי לגן שעשועים ופשוט שהוא יהיה עסוק בדברים חיצוניים כי להיות בבית זה משעמם אותם ומה יותר קל ונחמד מלהטריף את אמא ? 😆 בהצלחההההה

הקטנציק כבר מחייך חיוך רצוני ואפילו משמיע קול של צחקוק.. הגדול ישר מתלהב "הוא מחייךךך" ואנחנו גם אומרים לו "תראהה איך הוא אוהב אותך!! הוא מחייך אליך" וכאילו אחרי כמה דקות הוא מתהפך בצורה קיצונית.. ברוך השם אנחנו משכירים יחידת דיור עם חצר, אז אני יוצאת איתו ויש לנו נדנה והוא משחק, אבך ברגע שהקטן מתעורר , הסרט מתחיל.. אני לא יכולה להתעלם לחלוטין מהקטן כדי שהגדול יהיה רגוע, זה לא אנושי.. אני מחכה לרגע שהם באמת יתחברו אחד לשני, כי אני על סף להוציא אותו למסגרת (למרות שבעלי לא בעד לפחות עד גיל 3.. )

בול מה שבטי כתבה.. כאילו אני כתבתי!

וכולן בבית והגדולים גם..? או שהם במסגרת?

אצלי המצב יהיה בן שנה וניובורן מקווה שזה פחות קשה

יהיה בסדר אני אופטימית

בעז"ב

ה