צריכה שמישהו יעזור לי לעשות סדר בראש. אני בחודש השביעי להריון ראשון. הבן זוג תמיד דואג שיהיה אוכל מוכן בבית - גם קונה וגם מבשל. אם הוא רואה שכמה ימים לא הפעלתי מדיח וכבר הצטברו כלים בכיור אז הוא קצת יקטר שאני לא עושה כלום, אבל יפעיל הכל לבד. פעמיים הוא אפילו שטף והוריד כביסה -שבשגרה זה נטו דברים שרק אני עושה. מאז שנהיה לי מסורבל הוא לקח על עצמו את כל הטיולים עם הכלב. אם אני אומרת לו שיש בדיקה -הוא יבא. אם לא, אז הוא לעולם לא ישאל לבד (האם יש בדיקות ומתי). הוא לעולם לא שאל שום שאלה על ההריון והעובר  - הדברים היחידים שהוא יודע זה מה שסיפרתי לו ביוזמתי והוא לא שכח. לפני שבועיים הוא ראה אותי מתארגנת בשעה מוקדמת והולכת לעשות בדיקות דם, הוא לעולם לא שאל מה היו התוצאות (התברר שאני גבולית לסכרת, ובגלל שזה לא קשור לבן העתידי לא הרגשתי שום סיבה להגיד). הבן אדם לא יודע את התל"מ - הוא אף פעם לא שאל. אין לו מושג איך ההריון עובר או מה התופעות שיש לי - אנחנו בקושי מתראים במהלך היום ובערב הוא בעיקר נמצא מול המחשב, או מספר משהו לא קשור (כתבה מעניינת, משהו בעבודה שעבר עליו, פוליטיקה). אין לו שמץ של מושג מה עבר אליי והוא לא טורח לשאול. הפעם הראשונה שהוא התעניין באיך התנועות בבטן מרגישות היתה אחרי הסקירה השנייה, כי הרופא שאל. בכל הבדיקות העניין היחיד שהוא מראה הוא בפעולת המכשירים (מנהל דיונים עם הרופאים על מה זה הקו הזה, ועל מה מראה הגרף ההוא). גם התמונות אולטרסאונד לא ממש מעניינות אותו (ואני... אני בכל זאת מראה). אני כן מרגישה חובה ליידע אותו בכל מה שקשור לעובר. וגם תאריכים של הסקירות, כי מרגישה שיש לו זכות וחובה לדעת.  אז מייד כשהרופא אמר את המין שלחתי לו בוואטסאפ - והשתי משפטים האלה שהוחלפו בכתב הם ה"שיחה" היחידה שהחלפנו אי פעם בנושא. אני לא בקשר עם המשפחה שלי. כך שלמעשה אין לי אף אחד חוץ ממנו (והוא כמובן יודע את זה). לו יש משפחה מאוד קטנה, אבל מדבר עם אמא שלו כל שלושה ימים. הוא לא סיפר לה  על ההריון (ולא לאף אחד אחר). קורה לי שאני לא מצליחה להתאפק ומספרת לו מידע על ההריון. או מנסה להגיד איך אני רוצה שהלידה תראה. ואז הוא נותן לי להבין שאני מדברת יותר מדי ודי משעממת אותו. הוא גם לא תמיד יזכור בעתיד מה אמרתי.(הוא זכר שהעובר הוא בן, אבל לא התל"מ שאמרתי כמה פעמים בהקשרים שונים, או שבאופן עקבי יש לי תוצאה של קטונים בשתן וזה מדאיג אותי). ניסיתי כמה פעמים ליזום שיחה על שמות עתידיים - והוא פשוט לא זרם.  ההריון הזה מגיע אחרי הפלה בשבוע 9. לעובר פסק הדופק וגיליתי את זה בבדיקה שגרתית. הדבר הראשון שעשיתי כשגיליתי על ההריון הנוכחי זה לחפש בפייסבוק ולהצטרף לקבוצות תומכות בנשים אחרי הפלה. ניסיתי ממש להכין את עצמי שהוא לא יחזיק. וכל בדיקה חדשה שהראתה שהכל תקין הפתיעה אותי מחדש. רק באמצע השליש השני התחלתי קצת להרגע ולהאמין שאולי בכל זאת יהיה לי ילד. אני לגמרי לבד בכל החרדות שלי. הבדיקה שהכי חששתי ממנה היא דיקור מי שפיר, הייתי בלחץ אטומי ממנה. קבעתי תאריך חודש לפני, וכמובן הודעתי לבן זוג. כמובן שמעולם לא ניהלנו שיחה לא על הבדיקה ולא על החשש העצום שלי ממנה. ה"שיחות שלנו מתנהלות בערך כך: אני : "קראתי שאחוז ההפלות אחרי הבדיקה הוא גבוה", הוא "אבל בסטטיסטיקה מתייחסים לכלל הנשים בכל המצבים ואת בריאה". זהו, זה הדיון. או: אני "אולי אני אוותר על הדיקור כי זה מפחיד אותי?" הוא: "לא כדאי". וכך אני לבד לגמרי על קוצים יוםיום עד שהתור מגיע. יום לפני, במקרה היינו בסופר והבנתי ממנו שמבחינתו הוא הולך מחר בבוקר לעבודה. מסתבר שהוא חשב שהבדיקה היא 3 ימים אחרי, אפילו בתאריך הוא התבלבל. אבל יום למחרת הוא הסיע אותי לבדיקה. מילאנו יחד את הטפסים, הוא נכח בחדר כשדקרו, החזיר אותי הביתה. ואפילו שאל כמה פעמים בימים שלאחר מכן אם להביא לי משהו לאכול. אבל זהו. שאר הזמן הייתי שוב לגמרי לבד. עם כל ההתכווצויות הבלתי נגמרות בבטן, החרדות והחשש שהכל שוב יסתיים בהפלה. תכלס מבחינתי כל השלושה ימים של המנוחה הייתי לגמרי לבד. כאילו, הוא היה שם פיזית. הוא נמצא בבית. אבל האינטראקציה בינינו באמת הסתכמה בכמה משפטים.  אחרי 5 ימים הלכתי ביוזמת לרופא לוודא שיש דופק. הבן זוג מעולם לא התעניין האם התינוק שלנו עדיין חי- הוא מעולם לא שאל אותי ולא העלה את הנושא. הוא גם אף פעם לא שאל בשלושת השבועות לאחר מכן האם הגיעו כבר תוצאות. אני בדקתי כל יום. וכמובן שאחרי שהן הגיעו (תקין!) שלחתי לו אותן. הוא לא שואל - אבל אני מספרת. הסקס האחרון שעשינו היה כשעשינו את הילד. המגע שלו לא נעים לי וכבד לי. יותר גרוע מאדם זר. כי אדם זר לפחות לא חי איתך באותו בית. את ההפלה עצמה עברתי בבית עם ציטוטק. הוא עשה את כל עבודת ההכנה הטלפונית. התקשר לבתי חולים לברר איך התהליך נעשה, קבע תור. לקח אותי לשם, חיכה, החזיר. בבית הוא הלך למחשב ויצא מדי פעם למטבח ולשירותים. אז הוא היה שם בזמן ההפלה, אבל אני היתי לגמרי לבד. כששכבתי במיטה עם הצירים הנוראים הוא פשוט נרדם שם לידי.  אני לא יכולה לדמיין אותו לידי בחדר לידה.כל המדריכים שאני קוראת בנושא מייעצים לבא עם אדם תומך, מרגיע ומכיל. והוא משרה עליי בעיקר לחץ. אני לא ארגיש בנוח כשהוא שם.הוא גורם לי להרגיש נורא לגבי עצמי ולגבי המראה שלי. שמעתי ממנו כבר כמה פעמים שאני הולכת להיות אמא גרועה (יש סיכוי טוב שהוא צודק), אני לא חושבת שלשמוע אותו בלידה יעשה לי טוב. הוא נעלב נורא כשאמרתי לו שאני מעדיפה שלא יהיה שם. טען שאני נרקיסיסטית ומנסה להדיר אותו. הוא מעולם לא שאל "למה". בתחילת השליש הראשון רבנו, האמת שאני כבר לא ממש זוכרת על מה. וכל התקשורת ביננו במשך 3 חודשים התחילה ונגמרה ב"בוקר טוב" , "לילה טוב" ו"היי" כשהוא נכנס הביתה. בשלב מסויים לא יכולתי לסבול יותר להימצא באותה מיטה עם אדם זר שלא מחליף איתי מילה, אז פרסתי מזרון ישן על הרצפה בחדר פנוי. מאז ועד היום אני ישנה שם,  הוא נשאר בחדר שינה.

קראתי וכאב לי , הרגשתי את הכאב והתסכול שלך .. האם יצא לך לדבר איתו על זה ? לשתף ? אם הייתי במצב שלך לא חושבת שהייתי עומדת בזה יותר .. זה נורא קשה לעבור הריון שאין תמיכה מהבעל . בעיני הוא צריך לקבל כאפה להתעורר על עצמו , לשנות את הגישה שלו ולהתחיל להתעניין יותר ולהיות איתך כשצריך . לא אכפת לו שאת ישנה על מזרן ??? לא מבינה איזה מן גבר הוא .. קשה לי לקרוא דברים כאלו ..

נקרע לי הלב🥺🥺 אם את צריכה אוזן קשבת, מישהי לפרוק.. בכייף ובאהבה❤️

וואי קשה לשמוע ממה זה נובע? תמיד הקשר ביניכם היה ככה?

הבנאדם ללא רגש "נכה רגשית" חסר מודעות בסיסית לבני אדם.

היי אהובה קודם כל זה לא מגיע לך! את נשמעת נורא מתוסכלת ובצדק את ממש גרה עם רובוט סליחה 🙏 אני חייבת רק להבין הוא היה שונה לפני ההריון? לפני ההפלה? לפני החתונה? כי לפעמים יש גברים שקשה להם להתחבר להריון לא כי הם רעים אלא כי הם לא מרגישים את מה שאנחנו מרגישות ואחרי הלידה הם מתרככים והילד ממיס אותם. נשמע שהוא נורא קר גם לגבייך וזו ה-תקופה שהזוגיות צריכה לפרוח בה כי עוד שנייה יגיע אוצר שעם כל האהבה אליו הוא מאוד יקשה על הזוגיות. אולי תציעי לו לצאת למסעדה ותסבירי לו איך את מרגישה, למה את זקוקה, לפעמים אנשים נכנסים לשגרה ולא שמים לב בכלל שהזמן עובר והחיים ממשיכים אבל הזוגיות נשחקת. זוגיות זו עבודה מאוד קשה וחייב לתחזק אותה, צריך לעשות דברים שקצת ישברו שיגרה, צריך המון לדבר, לא לשמור בבטן כי זה לא עוזר לאף אחד. אני באופן אישי בן אדם שזקוק להמון חום ואהבה וכשבעלי נכנס לשגרה לפעמים, אני אומרת לו שאני זקוקה לזה יותר. גם היום עם ילד שני בדרך אני מתרפקת עליו ודורשת ממנו חיבוקים ונשיקות, לא באותה תדירות כמו כשהתחלנו לצאת כמובן אבל אחרי 12 שנים ביחד חייב לשמור קצת על הרומנטיקה בקשר. וזה לא משנה בכלל כמה זמן אתם ביחד, אתם צריכים לעשות דברים בשביל שהקשר יישמר טוב, להמשיך ככה בטוח לא יועיל לשניכם.

אולי זה קרה אחרי ההפלה? אולי גם עובר עליו משהו… אבל אתם חייבים לדבר, אוטוטו יש לכם ילד בעזרת השם

ואו נשמע לא פשוט בכלל. יחסים ממש קרירים, בסופו של דבר זה בעלך וצריך לקחת בחשבון שאחרי שהילד יגיע יש מצב שהדברים יחמירו. לדעתי כדאי לעשות שיחה, ויפה שעה אחת קודם. אולי הוא טיפוס כזה, אבל תסבירי לו מה חשוב לך ואולי הוא יעשה את המאמץ. אני כל הזמן מזכירה לעצמי שלפני שבעלי הוא בן הזוג שלי, הוא החבר הכי טוב שלי. הוא יודע עליי הכל. תכניסי את זה לעצמך לראש, ותשאפי לשם. נשמע שהוא אכפתי כלפייך אבל אולי אדיש וטכני באופי שלו. תנסי לגשש ולהסביר לו בדיוק כמו שהסברת כאן בצורה יפה וברורה (ואני בדרכ לא קוראת פוסטים ארוכים, אבל שלך היה מנוסח בצורה מאוד קריאה ונעימה). בטוחה שאם תסבירי לו ככה, משהו יזוז אצלו. בהצלחה ובשורות טובות

רוצה לתת לך נקודת מבט זה מצב ממש מתסכל אני מאוד מסכימה איתך! יחד עם זאת ראיתי שכתבת "הסיפור הזה מגיע עם הפלה בשבוע 9". זה גרם לי לתהות, אולי זה כל כך ריסק גם אותו (גם אם הוא לא הראה לך) שהוא מפחד לצפות? מפחד להתלהב? להתרגש? להתחבר? אולי זה לא נראה לו עוד אמיתי? אולי הוא מפחד? אולי זה שילוב של כל אלו יחד? אני יכולה להגיד על בעלי שהוא מאוד מעורב, אבל מעורב כי אני מערבת אותו ולא כי הוא שואל. את האמת שזה לא הפריע לי שהוא לא שואל (אבל מודה שזה בעיקר כי הוא מקשיב וזוכר, וכל שבוע אנחנו קוראים יחד מה קורה השבוע עם העובר) אבל בתכלס הוא לא שואל מעצמו. שווה לפתוח איתו מה עובר עליו רגשית ולבקש הכלה הדדית למצב, מצידו ומצידך

איפה היית עד עכשיו? לפני שהתחתנתם? לא ידעת עם מי את מתחתנת? זה משהו שנחשפת אליו עכשיו?

הוא היה ככה גם לפני ההריון? מה בעצם קושר ביניכם אם אין תקשורת? מעבר להריון כמובן.. מנסה להבין איך אתם מתנהלים עוד מלפני ההריון האם אז ניהלתם מערכת יחסים מתפקדת, אוהבת, תקשרתם, הוא דאג לך? משהו?

השאלה הכי חשובהה הוא תמיד הייה ככה?? קריר? גם בעלי הרבה פעמים לא מתעניין יותר מידי בהריון ואני מעדכנת אותו אבל אני יודעת שזה כי הוא גבר ופחות מרגיש מה שאני הוא כן דואג לי שאני יאכל ישתה וכו'.. אבל בדיקות וזה פחות הראש שלו וזה בסדר.. השאלה אם הוא תמיד הייה ככה? או רק לגבי ההריון הוא מתנהג ככה נשמע שייש כאן בעיית תקשורת קשה ואתם חייבים לעשות שיחת התעוררות שולחת לך חיבוקים🥰❤️

משהו קרה לו בהתחלה עוד אמרתי שבטח הוא מהגברים שלא שואלים אלא צריך לעדכן ולשתף בעצמך אבל את פאקינג ישנה על מזרון בחדר אחר ברצפה בהריון? לגמרי משהו עובר עליו נכה רגשית אגואיסט עפיפון לא יודעת הבן אדם צריך טיפול יש מצב שהוא בדכאון ?