טוב אז אני מספרת כאן את הסיפור שלי, את הנס הפרטי שלי. בגיל 17 הכרתי בחור בן 21 מעיר אחרת,מרחק של שעה ורבע נסיעה. האהבה ראשונה שלי. הרגשתי שהוא כל עולמי,לימד אותי המון דברים חדשים,הייתי ילדה תמימה ועיוורת מאהבה ולא שמתי לב לנורות האדומות שמסביב. הוא אהב אותי עד כאב והרגשתי את זה בלב שלי, אבל מסתבר שהוא לא ידע לאהוב בלי לפגוע בי. זה התבטא בדיבור מגעיל,בקללות,ברצון שלו לריב כל יום כל היום על דברים הכי שטותיים. יכלתי לשכוח לכבות את האור בחדר והוא פשוט היה פותח על זה ריב. ממש כמו חולה נפש עם בעיות נפשיות קשות מאוד. תמיד האשמתי את עצמי,הוא גרם לי להאמין שאני אשמה ואני לא בסדר,הוא היה פוגע ואני הייתי מתנצלת-תמיד. בגיל 18 עברתי לגור בעיר שלו בבית עם ההורים שלו, מצאתי עבודה וחברות חדשות. עד אותו רגע לא יצאתי לשום מועדון/בילוי עם חברות. ההורים שלי כמובן תמיד תמכו בי בהכל ויש לי את המשפחה הכי מכילה ואוהבת בעולם, רק שהם לא ידעו מה באמת קורה בקשר. מבחורה מאושרת וחייכנית שאוהבת לצחוק,להתאפר ולהתלבש,שאוהבת מוזיקה ואוהבת את החיים, דעכתי לאט לאט. הפכתי לסמרטוט מקללה לקללה, הרגשתי מושפלת כשהוא רב איתי בבית שלי בחדר שלי ופתאום משום מקום ירק לי בפנים. ניגבתי את היריקה כשאני בוכה,והוא כמובן אדיש. הוא היה משאיר אותי לבד באמצע ריב ברחוב ב1 בלילה כשאנחנו בדרך מהבית שלי לבית של אחותו, הוא היה רב איתי בימי שישי כשכל המשפחה שלו למטה שומעת את ההשפלות שהוא מעביר אותי ואני מתחננת שיהיה בשקט כי אני מתביישת,כי לא מגיע לי,עד שאני מגיעה למצב שאני מפחדת ממנו ואני מסתגרת בשירותים. וגם לשם הוא מגיע,מנסה לפתוח את הדלת בועט צועק ומקלל. אבל אל תשכחו-הוא אוהב אותי. זאת הדרך שלו להראות אהבה. הוא תמיד חוזר אליי מדי פעם מבקש סליחה, אז מה שהוא מעשן באנגים וג׳וינטים? הוא טוען שזה לא עושה לו כלום ושהעצבים הם לא כתוצאה מכך. אני לא מכירה את העולם הזה אבל אני מקבלת אותו איך שהוא. אני יודעת שעמוק בפנים הוא בנאדם טוב. למרות שהמשפחה שלו רועדת ממנו וכולם נזהרים במילים שאומרים לו,צריך ללכת על ביצים כשמדברים איתו. למרות שההורים שלי רואים שמשהו בעיניים שלו מזכיר מבט של רוצח. למרות שהוא הרים עליי ידיים וחנק אותי ואמר לי - תראי מה *את* גורמת לי לעשות. למרות שהוא רב איתי כי עשה לעצמו סרטים בראש שיש לי מישהו חדש בעבודה שאני עובדת *בעיר שלו*,שעברתי לשם בשבילו! הוא עשה לי שטיפת מוח,היה אסור לי לעשות שום דבר בלי לשאול אותו, אוי ואבוי לי אם הייתי מעיזה לנסוע עם אמא שלי לאנשהו בלי לעדכן כמה ימים מראש. היה בודק לי את הטלפון,היה עוקב בפייסבוק אם שולחים לי בקשה/הודעה ורב עם אותו בנאדם. היה אומר לי אני מקנא כשאחים/אחיינים שלך מחבקים אותך. את רק שלי. ביום שאראה אותך עם מישהו אחר ארצח אותך. אני כמובן ממשיכה לחשוב שהוא כל כךךךך אוהב אותי!! איך זכיתי ככה! עם הזמן החליט לחזור בתשובה. לא היינו שומרים שבת, הוא החליט לכפות עליי לשמור. החליט שאסור לנו יותר לקיים יחסים כי זה זרע לבטלה. הוא היה נופל בזה וכשהיה גומר היה אומר לי - תראי מה גרמת לי לעשות. הכל בגללך, במקום לעזור לי את מכשילה אותי. אמר לי שאני סמרטוט,שאני זונה, שאני חרא של אישה,שאני שטן בדמות של אישה. אני אהבתי אותו כמו שלא אהבתי בחיים,עזרתי לו בהכל, כשהוא רב עם ההורים שלי יצאתי בשבילו מהבית שלי עזבתי הכל למענו, עבדתי כשהוא ישב בבית ולא התפשר על עבודות. גרמתי לו להתחיל ללמוד את המקצוע שהוא אוהב ולעבוד בזה. הייתי שם בשבילו,מבשלת לו כל יום, הוא היה יוצא ל״שיעורי תורה״ עם חברים שלו ואני הייתי נשארת בבית,מבשלת מנקה ומכבסת. כשהיה חוזר היה כועס עליי שעדיין לא טיגנתי את השניצלים,וכשהוא מגיע הכל צריך להיות מוכן. כשהחברות החדשות שהכרתי רצו לצאת לבלות והציעו לי לבוא איתן, קיבלתי ממנו על הראש- שאסור לי לצאת ושרק זונות יוצאות למועדונים,ושהוא צדק שאסור שיהיו לי חברות כי הן ישטפו לי את המוח. הוא אסר עליי להתגייס לצבא,הוא נתן לי לבחור בינו לבין הצבא. אני כילדה תמימה בחרתי בו. כמובן שהצטערתי על זה אחר כך. יום אחד לא הגעתי לעבודה,וחברה טובה שלי שידעה מה קורה בקשר לא הפסיקה להתקשר אליי,כאילו הרגישה.. מה שקרה זה שרבנו ערב לפני ולא דיברנו,ובבוקר לפני שיצאתי לעבודה הוא החליט שזה הזמן לדבר. אמרתי שלא מתחשק לי לדבר כרגע ונדבר כשאחזור מהעבודה. הוא התחיל להגיד שאני בורחת כל הזמן לעבודה ואוהבת להיות יותר בעבודה מאשר איתו. כל-כך כעסתי אחרי הריב,שלא רציתי לדבר איתו. הוא התקרב אליי תפס לי את הקפוצ׳ון והתקרב לי לתוך העיניים במבט של רוצח כשהווריד שלו במצח בולט. פחדתי ממנו אבל הסתכלתי לו לתוך העיניים. זה עיצבן אותו יותר והוא חנק אותי,הוא נעל את שנינו במרפסת וכאן הרגשתי שהרצח שלי תכף מגיע. אבא שלו בנס שמע הכל מתוך שינה וצעק מחוץ לדלת שיתן לי לצאת וללכת לעבודה ונדבר כשאחזור (כמו שאמרתי,כולם רועדים ממנו) היום הזה נגמר כשהוא רב עם ההורים שלו,שבר מראה בבית ואמא שלו נפצעה מהזכוכיות, והרים ידיים על אבא שלו. הסיפור הזה נמשך שנתיים וחצי. יום יום של סבל מתמשך,של חיוך מאולץ, של להסתיר סימנים שהשאיר לי בגוף, של שקיות שחורות מתחת לעיניים מרוב בכי וחוסר שינה, של נפש מרוסקת וחוסר אמון בגברים. הוא הוריד לי את הביטחון העצמי לרצפה,דרך עליי השפיל אותי ורמס אותי בכל צורה אפשרית. דאג להגיד לי כל יום שאני הכי מושלמת בעולם ושאני עשיתי בשבילו מה שאף אחד בעולם לא עשה, ובאותו משפט דאג להזכיר שרק הוא אוהב אותי ככה ושאף אחד בעולם לא יאהב אותי כמוהו, לא אמצא לעולם בן זוג אחר. ההמשך בפוסט הבא

😳😢

ווטו איזה סיפוור אהובה את גיבורהה

איזה גיבורהה!! יש המשך יעני??

אהובות יקרות יש המשך כמובן!!! תעקבו תקראו עד הסוף ♥️

איפה ההמשך?

תיכנסו לפרופיל שלי יופיע לכן ההמשך

לא מופיע כי את פרופיל פרטי