עוד מעט 4 חודשים אחריי לישה המצב עם בעלי גרועעעעעע אני לא יכולה לשמוע אותו עכשיו קצת מקורר אז ישן בסלון ואני שמחה!!! האמת זה מפחיד אותי. מרגישה שפתאום אחריי הלידה והזמן שעבר הבנתי באמת עם מי אני חייה פתאום נפלו כאלה אסימונים ככה בלי להתכוון...נגיד... שמתי לב שאני ממש גמורה וקשה לי הוא כזה סוג של מתעלם... מעדיף להמשיך להיות בפלא...לעשות מה שרגיל לעשות... אני בוכה...הוא לא מרגיע נהיה אדיש... לא הכי מתלהב לשמור על הילדה כי זה קשה לו מאוד..רק עם זה משהו חשוב ממש. אני מרגישה שהוא דואג קודם כל לעצמו. וזה לא שהוא השתנה... אני פשוט לא ראיתי את זה... רק עכשיו קולטת שככה הוא היה תמיד. אבל לא הפריע לי כי כמה כבר היתי צריכה אותו...מבינות? לא מצליחה לסדר את המחשבות ולזקק את מה שאני מרגישה עם זה... אשמח לדבר לתובנות שלכן בנות ממש קשה לי אולח אני לא אוהבת אןתו יותר?! אני רק מתעצבנת ממנו מהתשובות שלו מזה שכבייכול הכל בחיים ממשיך אצלו כרגיל לא כמוני בלי ספונטניות בלי שעות שינה כל הזמן קוראת ומנסה להבין מה טוב לתינוקת מה יכולה לעשות שיעזור לה יפתח אותה יעזור לה להתמודד עם הקפיצות גדילה וכו... בבקשה תגידו לי משהו חייבת לשמוע משהו מבחוץ אולי ייעוץ? מה אומרות?

אני אתחיל מהסוף.. ייעוץ זה תמיד טוב מהסיבה הפשוטה שזה ממשהו שיודע למד ומבין ומקצועי עכשיו ממני.. זה לא נשמע שאת לא אוהבת אותו זה פשוט נשמע שאת מאוכזבת ממשהו שציפית שהוא יהיה למרות שידעת שהוא לא. את מבקשת. ממנו לעזור והוא לא עוזר? זה בעיה. אבל אם את לא אומרת כלום ואת מצפה ממנו שיעשה או יבין... לא יודעת.. רוב הגברים הם כאלה.. מקטינין ראש זה לא רק סטריוטיפ. את צריכה להגיד לו היום אני עייפה תשמור עליה שעהה שעתיים אני אנוח אהיה בטלפון אקרא ספר. נשמע בחור טוב סהכ. ואם קשה לו אז תגידי לו אפילו סיבוב בחוץ שילך לאמא שלו חבר עם ילד באותו גיל. דברים כאלה. סהכ נשמע שאתם בסבבה.. רק ששתיכם לא מערבים אחד את השני ברגשות שלכם. מקווה שהכל יסתדר❤❤ ואנחנו תמיד פה למקרה שתרצי להגיד עוד משהו.❤❤

שירן הית מדוייקת באמת לא דיברנו מאז הלידה!😭

תדברו על הדברים זה הכי טוב , מניחה שהוא יבין אותך תסבירי לו שאת עייפה וצריכה עזרה והוא גם כן יכול להציע לפעמים בהצלחה😍

משבר הילד הראשון כולם חווים אותו יכולה להגיד לך שבעלי אחרי הלידה היה לבתי נסבל רציתי ממש להתגרש ממנו אבל גם הם חווים משבר כלשהו ותריך לשבת לדבר !!׳ להסביר מה את מקגישה בטוח. שהוא אוהב אותך הם פשוט קצת סתומים הכל צריך להגיד להם הנה בעלי למשל אני חכולה להיות עם הילדה כל היופ והחא לא שם לב שלא התקלחתי והולך לישןן זה לא בכוונה רעה יום למחרת רמרתי לו לא בכעס שזה לא הגיוני שאתקלח ב1 בלילה במקום שהוא יחכה הוא אמר לי צודקת ןפה נפטרה הבעיה הכל זה תקשורת אהובה ואם לא מצליחים אז גם יעוץ יכול להועיל המון בהצלחה ❤️

וואי בול כמוני! ואני חודש וחצי אחרי לידה... בעלי עובד מאפייה.. כל הזמן אני שומעת מהפה שלו 24/7 אני עייף אמי עייף! מאז החידה הוא בחיים לא החליף טיטול, לא האכיל, לא קם בלילה.. ואם קם בלילה סה במצב שכיבה כדי להסתכל עליי, בא בטענות שהתינוק בכיין ולא יכול לשמוע את הבכי שלו בזמן שאני עם הילד כל הזמן, מקלחת, מאכילה, מלבישה בקיצור הכל! אציין שהוא יוצא, הולך לחברים, רואה כדורגל. פעם אחת הוא לא היה עם הילד לבד! ואם כבר הוא מכין לו אוכל זה פוגרום!! חצי מהתמ"ל על השיש, יש לו התנהגות ברוטלית של לטרוק דלתות, לצעוק (זה הקול שלו), יש לו שאלות כ"כ מפגרות שמוציאות אותי מדעתי!! חושב שהתינוק התרגל לידיים שבמפורש האחות בטיפת חלב אומרת לו שבגיל כזה הם חא מתרגלים והם צריכים חום!! וזה עוד כלום.. הוא בתחרות עם עצמו מי ישן יותר, כל הזדמנות שיש לו הוא פשוט עולה לישון מבלי ליידע אותי, פתאום אני רואה אותו במיטה.. במקום להגיד לי "מאמי תביאי את הילד תנוחי או כנסי להתקלח", כ"כ אגואיסט שחושב על אך ורק על עצמו! הוא ער רק ב8 שעות עבודה שלו, אוכל וישן. אני כ"כ רותחת!!!!

מאמא אני גם בעצבים חייבות לשחרר!! שן תודה על התגובה מנחם לדעת שזה קיים נרמלת לי את המצב... אני באמת צריכה לדבר איתו אבל לא יודעת מאיפה להתחיל... יש לי סלט בראש אני מעייפת גם את עצמי מה הכל מפריע לך אני אומרת לעצמי... וכן... אבל הכל מסתכם בחוסר התחשבות ואמפתיה. אם יהיה את זה הכל יפתר אבל מה בעלי אומר לי שאני אומרת לו תקרא מה זה אמפתיה אתה חסר רגישות אליי... הוא אומר לי ואת אמפתית? כל דבר הוא זורק עליי מה זה?! אתה ילדת אתה 24/7 בבית אתה עושה מה שאני עושה איפה ההשוואה בכלל... נורא קשה לי לרצות לדבר איתו כשכל דבר הוא מפנה אצבע הוא מבחינתו בסדר גמור הכל קטן עליי... אני יכולה לעמוד על הראש ולהספיק הכל... ככה היה גם בבית תמיד חושבים שאני חזקה אני יכולה הכל קטן עליי... זה מעצבן

נכון את צודקת.. היה לי איזה שבוע וחצי שחא הפסקתי לבכות, גם מהחוסר אמפתיה גם מהכאבים הייתע ממש כאובה מכל הכיוונים, עד שאמרתי לעצמי שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים ופשוט להבין שאם לא אני אין מי שידאג לילד שלי, ואני פשוט לא סומכת על בעלי בכלום! אחרי שכבר צעקתי עליו שזה ישפיע על המערכת יחסים שלנו ואני לא רוצה לשמוע אותו אומר אני עייף ולא מתלונן אליי בכלל, יש לי כוחות לגדל רק ילד אחד! עזבי את זה שהוא מחובר יותר לכלבה שלנו מאשר לילד שזה הכי עצוב שיש ואני לא מגזימה! עמדנו בפניי גירושים בעבר אבל אז הגיע ההיריון. לפעמים גם הייתי מאבדת את זה כשהילד היה נכנס לי להתקף בכי בכלל הגזים ישר הייתי מתקשרת לאחותי או לאמא שלי שיקחו אותי ופורצת בבכי. היום למדתי להבין שהילד שלי הכי חשוב לי בעולם, פי מיליון מאשר בעלי כי הוא הביא את זה על עצמו.

פחדתי נורא מדיכאון אחרי לידה, ואני חושבת שסבלתי מזה נורא בשבועות הראשונים. הייתי חרדתית לילד שלי ברמה ששמתי אותו לישון איתי (וגם כי היה לי קשה לקום אליו מהתפרים) אבל הייתי לבד לגמרי. אני כרגע חזרתי להורים שלי כדי לקבל עזרה.. את חושבת שבעלי עבר איתי? הוא נשאר ביחידת דיור של ההורים שלו ובא פעם בשבוע לראות את הילד ובשישי שבת. הפעם בשבוע גם בספק.

וואו כאילו אני רשמתי את זה!! נכון גם אני אומרת לעצמי שכלום לא שווה שאני ככה לידה והיא מרגישה הכל!! אבל אם לומר את האמת זה חזק ממני לפעצים אני מתעצבנת ובוכה וצעוקת עליו אבל עכשיו הרבה הרבה פחות שנפל לי האסימון שאם אני חשובה לו לא היה מתנהג ככה...אבל הוא לא מבין מה הבעיה מה הוא בסהכ עושה?!?!? וואו מאמא כמה כוחות!!! למה הוא לא עבר איתך? זה כמו התחלה של הפרדת כוחות לא? אצלי זה לא עד לכך שניפרד או שיעזוב אותי או את הילדה אבל התחושות שלי השתנו ממש!! ואני מרגישה שאם הוא לא ישתנה זה יהיה חסר תקנה מבחינתי כי אני נסגרת וואנס עשיתי סוויצ זהו נסגרה הבסטה.

כאילו אני כתבתי את ההודעה הזאת.. כאילו אחרי הלידה התעוררתי על החיים שלי.. וגם דברים שקרו הראו את הפרצוף האמיתי שלו.. וקשה לי עם זה שלא עליתי על זה בזמן וברחתי כל עוד נפשי בי.. אולי היום הייתי במקום טוב יותר