בהיריון ראשון שבוע 12 קשה לי ועצוב לי אני נשואה טרייה נשואה רק חודשיים (התחתנתי בזמן שכבר הייתי בתחילת ההיריון ואפילו לא ידעתי על הנס שקרה לי). בתחילת הזוגיות שלי עם בעלי לא סבלתי אותו ולא רציתי שיגע בי וככל שאני לא רציתי הוא רצה יותר ויותר, לאט לאט התקרבתי אליו ואז הגיעה הצעת הנישואים והקשר התחזק ראיתי בו את ה-גבר של חיי , הוא היה רומנטיקן והפתיע אותי כל פעם במשהו אחר אם זה ערב רומנטי עם נרות בבית ואם זה מתנות קטנות ותשומת לב. אחרי החתונה גיליתי על ההיריון וגם התגובה שלו היתה שונה לגמרי ממה שחשבתי שתיהיה כשהייתי חושבת על הרגע הזה. במקום לחשוב על דברים שיהיו טובים לי ולעובר שלנו הוא היה חושב כל הזמן על עצמו (לדוגמא: יודע שאסור לי לאכול חומוס במסעדות היה אומר לי ״בואי נשב לאכול חומוס״ הייתי עונה לו ״אתה יודע שממש בא לי ואני מפנטזת על חומוס אבל אסור לי״ היה עונה לי ״אהה טוב אני לא מבין למה אסור אבל בסדר מה שתגידי .. מה עשו פעם האמהות שלנו גם לא אכלו?״ על כל דבר יש לו מה להגיב. לבדיקות אולטרסאונד בקופת החולים לא הגיע , לבדיקה אצל רופא פרטי גם לא בא איתי ובא איתי רק לשקיפות שגם אז היה אדיש. אמרתי לו בערב ״איך היה לך בשקיפות ?״ אמר לי ״סבבה״ אמרתי לו שציפיתי שנצא מהרופא שיחבק אותי או משהו אבל כלום , הסתכל עליי ולא אמר כלום. אנחנו גרים במרכז רחוקים קצת מההורים שלי ולי מאוד קשה עם זה. כל ערב ריבים מרגישה שאין לי מה לעשות איתו כשהוא חוזר מהעבודה או שהוא נירדם או שהוא בפלאפון. כמו כן יש לי המון התקפי קנאה ואני כל פעם אומרת לו שמאז שאני בהיריון ואין לו את הסקס הסוער והחזק שהוא אוהב הוא בטח מחפש במקומות אחרים. אני יודעת שהוא לא יבגוד אבל זאת המחשבה שהיתה לי בראש. אתמול בלילה זה היה הפעם הראשונה שלא ישנו יחד אחרי הריב הוא נישאר לישון בסלון ואני בחדר שינה, התעוררתי בלילה חשבתי לראות אותו לידי אבל כלום נישאר לישון בסלון ואפילו בבוקר לא עבר דרכי. נואשת לעצות מה לעשות ? קשה לי.