בעלי היה גבר מושלם בשבילי. תמיד היינו באותו ראש. תמיד שמחנו ביחד והיה לנו טוב רוב הזמן, וגם כשהיו ריבים. היה קל לפתור אותם. מאז שהגיע הילד אני מרגישה ממנו אכזבה מטורפת. הוא כל כך רחוק מהאבא שחשבתי שיהיה. ואני אוהבת אותו ברמות, בגלל זה זה כואב לי ככה. אבל אני מרגישה שאנחנו מתרחקים ברמות מטורפות, כי הוא פשוט לא לוקח חלק משמעותי בגידול הילד. הוא עובד אבל במשמרות וגם במשמרות צהריים הוא ישן עד 11, לא קם לעזור לי איתו. לא נותן לי לנוח קצת. כשחוזר ממשמרת בערב ויכול לבלות זמן עם הילד, טיול מקלחת אוכל.. הוא פשוט לא עושה את זה. ביקשתי אלפי פעמים והערתי אלפי פעמים ואני תמיד יוצאת רעה והוא תמיד מסכן. ואני מרגישה פשוט אבודה. אבודה בתוך מערכת היחסים הזאת. אני רוצה עוד ילדים, אבל אני פתאום שוקלת את זה. כי איתו? יהיה לי קשה. הוא לא מתפקד. הוא אוהב את הילד והכל אבל תמיד הוא גמור ואין לו כח. אני זאת שקמה 4 פעמים בלילה ומעבירה איתו ימים שלמים.. והוא רובץ בעבודה לא באמת קשה. אני אבודה כי אני מרגישה שאני צריכה לוותר על עוד ילדים. או לקבל את זה שאגדל אותם לבד.. או לסיים את הקשר הזה.. שרק המחשבה על זה מעלה בי בחילה. לא יכולה לדמיין גבר אחר בכלל. פשוט הגבר שאני איתו, פתאום בעצמו קצת מרגיש לי גבר אחר.. תודה מי שקראה. זו בעיקר פריקה.. אבל אשמח להתעודד.

וואו עוקבת גם לי יש רגעים שכאלה, מדויקת....

ניסית לדבר איתו? לכתוב לו מכתב מה את מרגישה ואיך זה להרגיש ככה? אני הייתי מנסה לעבוד לו בעיקר על המצפון לספר לו כמה שאת מצפה ממנו בתור בעל וכמה שהוא אהוב שלך וכו גם.. יכול להיות שכשהוא עזר אז קיבלת את זה כמובן מאליו שהוא האבא וזה התפקיד שלו ולכן בוא לקח אחורה... תנסי בכל פעם שהוא עוזר לך, לנפח אתזה מאודדד גברים אוהבים כבוד וצומי, בעיקר שמנפחים להם את האגו.. זה מה שמפעיל אותם תהיי חזקה ומקווה שתסתדרו ♥️ אני חושבת שאם בחרת לעשות איתו ילד את יודעת מי הוא ואיך נגשים אליו..סומכת עליך אהובה

היי חן. ברור שדיברנו על זה המון פעמים. אבל מרגיש לי שהוא מצליח תמיד לסובב את זה לזה שאני זאת שלא רואה אותו. כנראה האגו הזה שאת מדברת עליו. אבל פחות מתאים לי לפאר אותו על דברים שהם באמת מובנים מאליהם. כמו הילד שלו. פחות אכפת לי מהאגו שלו, סורי.

אבל על הסיכוי הקטן (לדעתי גדול..) שזה יעבוד, זה לא שווה את זה? אפשר אפילו לנסות לדבר עם מישהו שהוא מקשיב לו כמו חבר קרוב/אח/בן דוד שהוא מקבל ממנו ואוליי כשישמע מבחוץ שצריך לעזור לאישה אז זה ידרבן אותו להזיז את עצמו. אם את דתיה ויש רב שמשפיע עליו זה ממש עוזר (לי בכל אופן ובכל דבר) מקווה שתסתדרו 🙌♥️

אני גם הגעתי למקומות כאלה עם בעלח שבןע שעבר זה הגיעה לרמה שכל יום אנחנו רבים בצורה מטורפת שאמא שלו היתערבה . כבר אמר למה הייתי צריך את זה אבל מאש הנפילה הקשה אני רואה שיפור . להגיד לך שזה בדיוק מה שציפיתי בעזרה לא . אבל הילד בן חודש ואני גם כמוך יצא לי לחשוב אם אני רוצה עוד ילדים כי באמת קשה לי . וכן אומרים שלרוב הזוגות זה קורה אבל זה באמת קשה . אין לי אך לעודד אותך כי אני גם שם אבל מזדהה המון🙏🏻

כאילו אף אחד לא מעודד אותי. גם לא הוא. אף אחד לא בא ואומר לי "וואי כל הכבוד, כל היום את מטפלת בילד. מכינה לו 2 ארוחות. מטיילת איתו. מלמדת אותו. מכילה אותו בכל המשברים. מניקה, שואבת, סובלת לא ישנה" מה אני צריכה לטפוח לו על השכם שהחליף חיתול פעם ביום?

מבינה אותך 😔

.

אנונימית מבינה אותך ממש, כמעט באותו מצב כמו שלך ואני דווקא מאוד מסכימה עם הריון ראשון ככה זה גברים, זה אגו אחד גדול, אנחנו פחות כאלה, יותר מכילות , מבינות , מקבלות וככה אנחנו מאזנים אחד את השני הם נמצאים בנקודת מחשבה שאם הם אלו שעובדים ומביאים את הכסף אז הם עובדים קשה יותר מה שההפך זה הנכון לכן כשהם מועילים בטובתם לקום ולעזור לנו, הם מאוד צריכים את ההרגשה הזאת שהם עושים אקסטרה ושיגידו להם "ואוווו תודה אהובי ממש עזרת לי" וזה מדרבן אותם לעשות עוד, וזה בעיקר הגזמה שמקדמת את האינטרסט שלך 💘

יש מצב שבעלך חטף כאפה מהלידה וחווה דיכאון בעלי גם היה ככה ומילד לילד זה השתפר צריך לדבר על הדברים

אם יש אהבה כזו גדולה חבל לוותר עליה , תעשו שניכם מאמץ ותגיעו לעמק השווה תדברי איתו ותשתפי אותו כמה שיותר ואפילו תשקלו טיפול/ייעוץ זוגי ותעבדו על עצמכם ועל הקשר שלכם🤍

מה עם טיפול זוגי? גברים הם ילדים במוח אולי זה גורם לו למשהו בתת מודע שהוא אפילו לא ער אליו.. הם קצת מפגרים בדברים מסוימים , אם הבסיס טוב הייתי עובדת על זה חד משמעית כי זה משהו שאפשר לפתור!

תדעי שיש דבר כסה דכאון אחרי לידה לגבר…

אם קיימת אהבה כזו גדולה למה לוותר? יכולה לומר לך שיש כאלו שפשוט לא יודעים, קשה להם בהתחלה וצרחך לחשוב על זה.זה הילד שלו, את תראי שהוא יגדל קצת זה ישתנה, הוא יאהב אותו יותר יתחבר אליו יותר וילמד את הדברים האלו. הילדים גדלים , בן הזוג תמיד נשאר. על דבר כזה חבל לפרק חס ושלול

אני לא יועצת זןגיות ולא מתיימרת להיות אבל שתדעי שיש דבר כזה דכאון אחרי לידה לגבר… וגבר לא תמיד מרגיש אהבה גדולה לתינוק כמו שאישה מרגישה וזה מתסכל אותם… ומבאס אותם… אני לא מצדיקה אותו כי לא לעזור לך זה לא יפה ותדברי איתו על זה כי אני לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה אבל את צריכה גם זמן לעצמך ולהחלים… עוד משו תסמכי עליו כלומר לחתל את התינוק להאכיל את התינוק (גם אם את מניקה תשאבי ותתני לו להאכיל) לסמוך עליו ולהחמיא לו שהוא עושה מצוין לפעמים הם מחכים לזה… ולדבר איתו פתוח ולא יזיקו גם קצת דמעות שהוא חסר לך והאהבה הזאת חסרה לך ושאת מקווה שזה יסתדר

אני חושבת שאין זוג שלא עבר דבר כזה אחרי לידה גם זוגות עם תקשורות מאוד טובה ואהבה ופרפרים… אומרת לך מנסיון זה עובר ואהבה מתעצמת עוד יותר…. ומשו אחרון שקשור למה שאמרתי לפני שאישה היא נקראת מיום 40 להריון אבא נולד בחדר לידה אישה היא מוכנה עוד הרבה לפני…

אישה נקראת אמא*

הוא הוא לא מספיק מבין את התפקיד שלו בתור אבא, תעשי איתו שיחה ותסבירי לו שאת לא מסוגלת להתמודד לבד כי קשה לך ואת צריכה עזרה ובלי קשר לקושי זה טוב בשבילו לעזור לך בגידול הילד כי ככה הילד ילמד לאהוב אותו ויהיה קשר טוב והוא גם יהנה ממנו

אנונימית אני ממש מבינה אותך. אני עם 2 בנות בהריון שלישי עכשיו והוא פשוט כלווםם לא רק בעזרה עם הילדות אלא אפילו בבית כשאני לא מרגישה טוב הבית מוזנח והוא לא מזיז אצבע כל הזמן אני מבקשת ומתחננת לעזרה עד שאני לא בוכה לו שאני לא יכולה יותר הוא לא זז וגם אז הוא עושה את זה בכזה רעש וצלצולים שכבר עדיף שלא יעשה. אהל הוא בעל טוב אני מכירה אותו ויודעת שזה לא מרוע הוא םשוט לא יודע לעשות את הדברים האלה. ואני פשוט מדברת איתו שוב ושוב ושוב ושוב עד שיתפוצצו לו האוזניים. כשאנחנו ביחסים טובים והכל רגוע אני אומרת לו שאני מצפה ממנו לעזרה אחרי הלידה הקרובה. וככל שאת מדברת על זה יותר זה לאט לאט מטפטף מקווה שעד סוף ההריון אני כבר ירגיש שינוי משמעותי במידה ולא אני מתכננת לשלוח אותו למישהו שיסביר לו כמה חשוב העזרה בבית ובגידול הילדים.

וכמובן שאני מתכננת אחרי הלידה לעשות חישוב מחדש על גודל המשפחה אני מאוד רוצה המון ילדים אבל זה לא חכמה להביא המון ילדים ושלא תהיה להם אמא שפויה.

תודה בנות. עודדתן אותי מאוד. אני מבינה שהוא צריך את הפרגון הזה, אבל כנראה גם האגו שלי לא משחרר מזה שזה גם התפקיד שלו. הוא עוזר בהמון דברים אחרים, אבל זה לא מפצה על מה שאני באמת צריכה. שינה וכמה דקות עם בני אדם בוגרים, כאלה שאפשר לשמוע מהם מעבר ל "גהגה באדה"

אנונימית יקירה גם לי הייתה תקופה כזו והדבר הכי טוב שעשיתי זה ישבתי בחדר אחר בבית ונתתי לבעלי יום שלם להיות במקומי שיבין מה זה להיות בנעליים שלי מאז הוא עוזר יותר תומך יותר דואג לפני העבודה שיהיה לי כל מה שאני צריכה ובכללי הרבה יותר עוזר אני אומרת תנסי זה יתן לו קצת פרופורציה לגבי הימים שאת עוברת

בהחלט יש דיכאון אחרי לידה לגברים חוויתי את זה עם בעלי בלידה הראשונה. זיהיתי את זה אחרי 3 חודשים בערך של סבל ולא הבנתי מה עובר עליו. עד שהתחלתי לזהות ולהפנים התחלתי לתת לו יותר יחס,פינוקים ולאט לאט הוא נפתח וסיפר לי שהוא בתסביכים. ממליצה לך לצאת רק איתו לשבת ולדבר לא לזרוק לו אתה בדיכאון אלא פשוט לשמוע מה מפחיד אותו מה גורם לו להיות מרוחק.. אנחנו עכשיו אחרי לידה שניה וממש פחדתי שיחזור לו אבל בגלל הפתיחות אני רואה את הגבר שהתאהבתי בו וברוך השם הוא האבא והבעל הכי מושלם שיכלתי לבקש.

אהובה! לוקח להם זמן להתחבר לילד זה לא כמו אצלנו שהחיבור הוא טבעי לוקח להם זמן. יכולה להגיד לך שהיו לי את התחושות האלה בול ולאט לאט הוא שם לב שהילדה מעדיפה אותי על פניו מלא פעמים או מעדיפה אנשים אחרים והוא חטף את הכאפה שלו ומהר והתחיל יותר להשקיע בילדוץ היום זה מגיע למצב שהוא מעדיף קודם לחזור הבית באמצע היום לראות אותם וללכת לעבודה לשבת לספר להן סיפורים הלי סוף בנחת וברוגע שלי כבר נגמר ובהחלט הוא מסתדר איתם יותר טוב.. אז מה אני באה להגיד לך? קודם כל שזה תקופה של אחרי לידה ורוב הגברים מתנהגים ככה חשוב שתעצימי אותו כשהוא כן עוזר ומבטיחה לך שהילד טיפה יגדל הוא לא יצליח להישאר אדיש ולראות שהוא אוהב אותך יותר . בהצלחה חיבוק ❤️

בן כמה הילד? לא כל הגברים (כמו לא כל הנשים) אוהבים ומתחברים לילדים גם בעלי לא טיפוס שאוהב ילדים ומשחק איתם וככה היה גם עם אחיינים וכו לפני שהיו לנו ילדים גם הרצון הראשוני לילד הגיע ממני ולא ממנו ובהתחלה הוא עזר לי כי הייתי צריכה פיזית את העזרה שלו אבל כשהתאוששתי הוא ממש לא קם בלילות וכו וגם הוא לא עובד בעבודה פיזית או גומרת אבל כן סדר יום כזה לא הכי קל ואולי לא יסכימו איתי אבל בחרתי לקבל את זה בהבנה. ולהבין שזה סוג הטיפוס ושאנחנו באמת אוהבים ואכפת לו אבל בנושא הזה אין הגדלת ראש כי להביא ילדים זה לא פסגת חייו כמו שזה בשבילי אז מן הסתם אוטומטית הוא לא יהיה על 300 בכל הקשור לזה הוא כן תמיד צריך להיות של כשאת צריכה.. אבל אני כן לא חושבת שזה כזה נורא כשזה יהיה במקרים ספציפיים ובחרתי עם כל זה ועם החוסר חיבור שלו לנושא להביא עוד ילדים ואני חייבת להגיד שככל שהילדים גדלים הקשר בניהם מתחזק ומתהדק ודברים לגמרי משתנים מה שאת רואה עכשיו לא בהכרח יהיה מה שתראי בהמשך ואם אתם אוהבים והזוגיות טובה אני חושבת שאולי פשוט יעזור לך לעשות איזשהו שינוי תפיסה בכל הנושא הזה וכן לקבל את זה שזה בסדר להסתדר בעיקר עצמאית וברור שהוא האבא וברור שהוא צריך לקחת חלק וכו.. אבל כל אישה יודעת לקבל את החלק שלה בדרכים אחרות וזה לא חייב להיות בהחלפת טיטולים או בקימה בלילה אלא בתמיכה והמעטפת הזוגית שנותנת כוחות להכל

תודה רבה לכולן על התגובות. לחלקכן שאומרות לי לשחרר את זה, אני באמת מעריכה את הדעה שלכן ומכבדת את הבחירות שלכן לקבל את המקום הפחות דומיננטי של הגבר בכל הנושא התפעולי של גידול הילד. אבל מבחינתי באמת שזה משהו קריטי. אני מרגישה כבולה וזה לא טוב לי ובטוח לא לזוגיות שלי. אני שמחה שאתן מצאתן את הכח לוותר ולהקריב הרבה יותר מעצמכן. אבל לי קשה עם זה מאוד. כל כך קשה לי שזה באמת נוטל ממנו מלא כוחות נפשיים גם. וזה פשוט לא מתאים לי.. אני אנסה ליזום עוד שיחה איתו. פשוט זה באמת כבר חוזר על עצמו כמו תקליט שבור. הילד כבר בן 8 חודשים, זה מן משהו שמרגיש לי שכבר היה אמור לבוא מצידו. וזה לא קורה. ואני מרגישה כל כך בודדה בתהליך הזה..

תקשיבי אין סיבה שלא תפתרו את זה ולפעמים לשמוע צד 3 עוזר מאוד, תתעקשי על טיפול זו לא בושה, זה הבית שלך !