בעלי לא עשה לי שום דבר ליום הולדת. כל שנה זה ככה.. אני מצפה לפרחים, עוגה, משהו.. והוא כלום. אומר לי- מזל טוב.. זהו.. ואז תמיד כמה ימים אחרי היום הולדת אני יוצאת עליו ויש סצנה גדולה על זה ששום שנה הוא לא עושה לי כלום, וזה ממש מעליב, ואני מצפה למשהו יפה שנה הבאה. והינה, כלום, שוב. התקשר היום- היי, הציעו לי משמרת היום בערב, לעבוד? כי אני יודע שזה היום הולדת שלך.. אני- מה שאתה רוצה. הגיע הביתה, אמר לי היי.. ייבשתי אותו, אמר לי- אני יודע שזה היום הולדת שלך ושלא עשיתי כלום. אני פשוט עמוס.. בסדר.. עמוס.. לצאת עם חברים יש לו זמן, לקחת עוד משמרת בעבודה במקום לארגן לי משהו לערב יש לו זמן, ליסוע לטבריה עם חברים יש לו זמן. אבל לקנות פרחים לעוגה לאישתו כמו בן אדם, לזה אין לו

זה לא יעזור.. החלטנו שמתחתנים ולא הייתה הצעה, אמרתי לו קח שבועיים תכין לי משהו כמו שצריך, הצעה נורמלית, לא ככה החלטה.. מחכה מחכה מחכה.. כלום.. ככה כל יום הולדת כל יום אהבה מעירה לו, כועסת, פעם עוד הייתי בוכה.. היום כבר מיואשת ומאוכזבת שכבר אין לי כוחות

וכל שנה אני עושה לו הפקה ביום הולדת..אומרת אולי הוא ילמד לשנה הבאה.. וכלום..

הרעיון זה שזה יבוא ממנו.. שירצה לשמח אותי, שירצה להראות לי שאני חשובה.. ואם אני לא חשובה לו אז זה כבר לא משנה.. לא צריכה מחוות שלא באות מהלב

תגידי לו שזה חשוב לך.. אפילו תלכו ביחד לקנות מתנה. תארגני לך יום הולדת, תקבעי לו הולכים למסעדה

גם בן זוגי כזה ואנחנו נשואים כבר 4 שנים וכל שנה כלום אפילו לא מזל טוב.. אבל שבוע לפני אני "מזכירה לו" בעיקר "רומזת" לו שבא לי מתנה משהו.. שמה שעברה הבין איך שהוא שאני רוצה תוכי.. קנה לי שתיים עם כלוב.. השנה בא לי עוגה.. נראלי איך ילך לי עם הרמיזה אמירה שלי

אני במקומך לא הייתי עושה לו כלום ביומולדת שלו שירגיש מה זה שמתעלמים

דבי זה בדיוק התכנון השנה

יכול להיות שאולי הוא לא טוב בלארגן אירועים או שהוא לא יודע ליזום ושהוא לא מבין עד כמה זה חשוב, תעשי איתו שיחה ותסבירי לו חד וחלק ובלי רמזים כמה שזה מעליב אותך שהוא לא עושה לך כלום ומה את מצפה ממנו

תיזמי את?! באלך לצאת?! לקבל מתנה... תגידי לו.. מאמי אני רוצה לצאת לחגוג יום ושעה אל תקבע כלום ותקנה לי... זהו. מבינה אותך אבל יש גברים שצריך לתפעל!! אל תוותרי על מה שמגיע לך.. תכבדי את עצמך ואז הוא יכבד אותך. תלמדי לדרוש ולדייק בדיוק מה את רוצה