חייבת לפרוק אני 8 ימים אחרי לידה חלומית של הבת הבכורה שלי ופתאום ביומיים האחרונים אני בוכה בלי סוף ובלי סיבה כשאני מסתכלת על הבת שלי או על בעלי אני פשוט מתחילה לבכות. אמרתי לבעלי שאני פשוט אוהבת אותם ולא מאמינה שיצרתי חיים, פתאום כל ה9 חודשים נגמרו כל כך מהר וכשהייתי בהריון הם עברו כלכך לאט שזה לא אמיתי.. אני בוכה כי אני מתגעגעת , לא יודעת למה אבל מתגעגעת למשהו כנראה המעבר הזה לחיים חדשים מחלחל לתוכי וקשה לי לקלוט שעכשיו זה לכל החיים שאין יותר רק אותי ואת בעלי, יש עוד את האוצר המשותף שלנו אני יודעת שזה גם הורמונאלי כל הרגשות האלה אבל נראה לי חטפתי דכאון אחרי לידה ואני מפחדת להודות בזה.

זה בסדר גם לנסות פשוט לקלוט את המצב! אף אחד לא מצפה שתהיי עצמך עברת המון שינויים. זה בסדר לבכות ולהשתנות עם המצב. תעשי דברים שאת אוהבת ושעושים לך טוב. זה בסדר ללכת לרופאת רופא ולטפל בזה 🙏🏽

אמא שלי בכתה שבועיים אחרי לידה כל הזמן שהיא היתה מדברת על התינוקי, הכל טוב זה ממש טבעי

אני אמרתי כמוך כלכך היה לי קשה בזמן הריון רציתי להיות אחרי מהר וכשילדתי הרגשתי חוסר התגעגעתי לתנועות שלו לבטן שלי שהיתי מלטפת אותו כל הזמן אבל זה עוד טרי ונורמאלי זה יעבור לך בע״ה המון מזל טוב

טבעי ממש 🤍🤍🤍

אמא שלי אומרת שלוקח זמן להתאהב וזה נורמלי, ובלי קשר היא גם אומרת שבוכים מלא אני פשוט בהיריון ראשון וזה מרגיע אותי כשהיא אומרת את זה להבין שלא כולן מתאהבות ממבט ראשון, הכל כואב והתינוק בוכה ואת הורמונלית..