אף אחד לא יבין אותנו… מגלות על ההיריון ואין אושר גדול מזה! ואחר כך.. שלאט לאט שום בגד לא עולה עליך וכל דבר לוחץ, ואת שעה מול המראה מנסה למצוא בגד שיהיה נוח, נראה טוב, וגם שלא יבליט את הבטן כי אנחנו רק בהתחלה. מגיעים לעבודה… מנסים להתנהג רגיל, אבל אז כל החסרי טקט שישר מבחינים במשהו ושואלים אם את בהיריון? ואת רק בחודש השני! ואת מנסה להתחמק באלגנטיות כי להגיד לא זה אסור. מעבירה את היום רגיל, והבחילה חוזרת.. ובא לך להקיא!! למרות שאת לוקחת כדורים שעלו לך 300 שקל, אבל אי אפשר להעלים אותם לגמרי! רצה לשירותים.. מקיאה את חייך, מנגבת את האיפור שנמרח ומנסה לחזור לעבודה מחויכת.. כאילו לא קרה כלום, שבפנים כל הבטן שלך התכווצה והקאת את גל מה שאכלת. זה לחזור להראות שהכל בסדר ולהתפלל שלא יצא איזה אפצי כי אז גם הפיפי יברח… אבל מי יבין את זה? נשים אולי זה רק אני, אולי זה קורה גם לכן… אני רוצה להגיד לכל אחת שאתן גיבורות! אנחנו גיבורות! זאת תקופה קשה, אבל אומרים שבסוף היא עוברת. וזה גם שווה את זה, בנתיים למרות כל הקושי - תקומו, תחייכו… זאת רק תקופה ❤️

ב"ה לא היה לי הקאות או בחילות ושום תופעת לוואי מההריון והכל עבר בסבבה ואף אחד לא ידע על ההריון עד שאני סיפרתי שזה היה בחודש שלישי, זה היה ההריון הראשון מקווה שגם בהריונות הבאים יהיה ככה חוץ מהלידות שיהיו רגילות ולא בקיסרי