היי בנות.. משתפת משהו קצת רגיש ורוצה לדעת אם יש עוד כמוני.. בעלי לא מחובר לתינוקת שלנו בשום צורה… לא ניגש לא מדבר איתה אולי רק פעם ביום.. היא לא חסרה לו לא מתגעגע אליה לא כלום… איך שהוא חוזר הביתה הוא הולך למחשב משחק בו משחקים של ילדים. לא רוצה להיות שותף בכלום וכל הזמן מתנער ממטלות ודברים שצריכים לעשות עבורה עבורי ובכללי המצב גם בינינו לא ממש טוב… יכול להיות שהוא מרגיש שהוא מתחרט על כך שהוא אבא? כך אני מרגישה ממנו, כאילו הוא רוצה את החיים שלפני להיות לבד בלי אחריות נוספת ועוד בן אדם קטן שצריך לדאוג לו.. עוד מישהי חוותה משהו דומה?? כבר ממש מיואשת ומתוסכלת 🤦🏼‍♀️😭

גם גברים חווים דיכאון לאחר לידה. שווה לבדו אם זו הסיבה ולדבר על הדברים

הוא כל הזמן רק מדבר על זה שרוצה להתגרש תמיד וצועק בלי הפסקה …

תגובה טבעית והגיונית. קורה גם הפוך... אנו מודעים יותר לדיכאון נשי לאחר לידה ופחות לדיכאון גברי...ויש צורך להעלות זאת למודעות! אני מטפלת CBT ורואה המון מקרים שונים. אתן לך טיפ קטן... אנו הנשים עיקר הבית מבחינה רגשית! לכן...ככל שתשחררי מהעובדה שאת רוצה שהוא יהיה חלק ותהיי מרוכזת באוירה נעימה,בלשמוח מהטיפול בקטנה ,בלשתף בחוויות גם כשנראה שלא מעניין אותו... לאט לאט הזמן יעשה את שלו והקשר יירקם בעדינות ולא בכוח אלא באהבה שנבנית בצורה מאוזנת. כך גם בזוגיות.

העניין הוא שכשאני משחררת זה הולך ומחמיר… לא מדבר בכלל אם אני לא פונה או רק רוצה לברוח מהבית וממני ולהיות עם סביבת אנשים שונה..

זה הגיוני ונורמלי שזה בתקופה הראשונה כי לגברים יותר קשה להיקשר לתינוק כי הוא לא עבר את הקשיים של ההריון והלידה כמוך את כבר התחברת לתינוקת עוד בהיותה בבטן שלך הוא כרגע מתחיל את התהליך, עם הזמן זה אמור להשתנות, ומה גם שהוא גם עובר שינוי אשתו לא רק שלו והוא צריך לדאוג לעוד קטנטנה מתוקה וזה סוג של עול נוסף ודאגה אל תדאגי אצל רובם זה עובר

השאלה מתי עובר.. כבר שלושה חודשים …

זה לחלוטין ביטוי של מצוקה נפשית. הכוונה בלשחרר זה לא לגמרי, אלא לשחרר בתוכך מהרצון שיהיה אחרת,שיהיה חלק. ולהתרכז במקום שמפתח את הנעימות בבית,את הביחד...שמקשיב באמת לקושי של השני מתוך שותפות ואהבה ולא כדי שהמצב ישתנה.

אפשר גם לפנות לייעוץ מלווה יותר. שיתן לבית כוח וכלים בכל אתגר ואתגר.

הוא בטיפול… אבל לא רואה שינוי בכלל..😭😭

תני לו את הזמן ותתני לו את כל ההרגשה שאת איתו ומבינה אות מה שכן נתינה מולידה אהבה, את יכולה לתת לו לעשות דברים מאד פשוטים שקשורים לתינוקת ואולי זה יעזור אבל באמת העיקר פה שתביני אותו במיוחד אם זה לידה ראשונה ואוסיף שכל הכבוד לך בתור אמא צעירה ורעיה

התכוונתי טיפול וליווי שלך יקרה. אי אפשר לגרום לאחר להשתנות...השינוי מתחיל בתוכנו

הוא כל הזמן רק מאשים אותי בכל מה שקורה וחושב שהוא צודק בהכל.. זה בגלל שהוא מרגיש אשם ולא רוצה להודות בכך אז הוא משליך הכל עליי