מיואשת עצובה מתוסכלת אוף הילדה שלי 1.8 נכנסה השבוע למעון יום של נעמת היא בוכה לא אוכלת לא שותה לא משתפת פעולה כח זה היה נשמע חי נורמלי להסתגלות אבל בלילות היא התחילה לקום בבכי ואתמול היה השיא פשוט קמה בבכי צרחות השתטחה על הרצפה לא מוכנה שניגע בה מה גם שהיא נהייתה חרדתית לא מוכנה שנעזוב אותה לרגע מסכנה שלי מישהי חוותה משהו דומה?

תמיד בהתחלה הם נהיים בכיינים ויש להם פחד נטישה ולא מסתגלים בקלות אבל אם לדעתך זה מוגזם ההתנהגות שלה כדאי שתבדקי מה קורה במעון ואיך הם מתייחסים לילדים ואם טוב לה שמה שאת לוקחת אותה תנסי לשבת איתה קצת שמה ולשחק איתה לנסות לתת לה משהו מעניין לעשות

שלי היה ככה בשבוע הראשון של הגן עד שהעברתי לגן אחר ןעבר לו

קודם כל אם את מרגישה שמשהו לא תקין אז תבדקי דברים מסביב במעון. אבל דבר נוסף… יש פה המלצות מדי פעם לשבת עם הילדים בבית ולהכניס אותם בגיל שנתיים שלוש לגן וזה הכי טוב וכו. חלילה לא שופטת כל משפחה ומה שטוב לה אבל בגילאים האלה הילדים עוברים באמת הסתגלות קשה. שנתיים היא רואה רק אותכם ופתאום היא צריכה להיות עם צוות מבןגרים זרים ועם עוד המון ילדים והמון צעצועים שהם לא רק שלה אלא היא צריכה ללמוס להתחלק. בגילאים האלה כבר יש מודעות וזה בהחלט קשה, משהו שאין לילדים לפני גיל שנה. בכל מקרה קחי את הזמן תתני לה המון בטחון ויחס וכשאת לוקחת אותה לגן מול העיניים שלה תתקרבי לגננות תפתחי איתן שיחה תצחקי איתן שהילדה תראה שאת סומכת עליהן. אל תכניסי אותה ומיד תלכי אלא קחי את הזמן להיות קצת שם.

קודם כל זה הגיוני בהסתגלות שיש רגרסיות אבל אם זה מוגזם חד משמעית תבדקי, לא רוצה לדבר יותר מדי אבל אני לא אהבתי את המעונות של נעמת הילדה שלי הייתה שם ומהר מאוד העפתי אותה למה הילדה הייתה אחרת לגמרי והצוות היה כל כך חסר סבלנות

יכולה להגיד לך בדיוק כמו אדר הילדה שלי הייתה שבועיים בגן הייתה קמה לי ככה בלילות בצרחות ולא נרגעת כאילו לא יודעת מה קרה ואחרי שבועיים העברתי אותה גן וזה לא קרה יותר