אני עצבנית על בעלי ממש. התקשרתי אתמול לגיסים שלי לספר על ההריון והם אומרים: אה כן בעלך סיפר לנו לפני שבועים ככה. ביקשתי ממנו במפורש שיחכה עד הסקירה המאוחרת ושנספר ביחד. הורג אותי - שו״ס מהצבא אתה מסוגל לשמור ולא לספר אבל את זה לא?

חחחחח מסכן התרגש התלהב הכל ביחד תעבירי את זה שיהיה לך היריון קליל

ויותר מזה. היה נורא חשוב לו לספר לגיסים לפני ההורים. סבבה מכבדת את הבקשה שלך להורים מספרים הערב, אבל לא יכלת לכבד שלי? גם אין לו שום תירוץ, לא נפגשנו איתם בחודש האחרון בכלל אז לא ראו בטן או היה שום דבר שיכלו לנחש. כל מה שהיה לו לומר זה- אופס נפלט לי.

מבינה אותך לגמרי , בטוחה שהוא סיפר מהתרגשות והתלהבות ולא מכוונה רעה וזה כבר קרה אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור.. תבקשי ממנו שפעם הבאה שזה לא יקרה

באסה שהם הגיבו ככה.

בטח גם ההורים שלו יודעים אם האחים שלו יודעים.. את באמת חושבת שתפתיעי אותם היום? חח

אם האחים יודעים כבר שבועיים אז גם ההורים יודעים.. לדעתי האישית בלבד, סקירה מאוחרת זה יותר מדי זמן לא לספר למשפחות

סיפרנו למשפחה שלי. אותם לא תיארתי לעצמי שאפתיע כי אני רואה אותם צופים בעיני נץ בכוס היין שלי בארוחת שישי. ולהורים שלו נוסעים מחר לספר והם באמת קלולס. האחים שלו אמרו שצריך גם למור להם מאוד במפורש...

הבעיה שלי לא הייתה שהרס הפתעה או משהו כזה. בדרך להריון הזה עברתי הריונות שהסתיימו ברע בשליש הראשון ולא רציתי לקבל רחמים או תגובות מכל המשפחה והתעניינות במצב הרחם שלי ושלל הערות חסרות טעם ועד שלא עוברים את הסקירה הראשונה ההריון הוא פחות יציב ולא הרגשתי בנח לשתף. לכן אני כל כועסת. באמת זה די נורא לבשר אני כבר לא בהריון. עשיתי את הטעות הזאת פעם אחת ונשבעתי שלא אעשה אותה שוב