חודש וחצי אחרי לידה ראשונה אני מרגישה שאני משתגעת.. יש פעמים שאני הכי מטורפת על הילד אוהבת אותו כל-כך לא יכולה לראות שמישהו אחר לוקח אותו כי הוא לא אצלי בידיים ויש פעמים שאני מיואשת לא יכולה לראות אותו יותר רק מחפשת שיקחו אותו ממני כי אין לי כוחות כבר אליו אני מרגישה כמו חרא אמא חסרת סבלנות לבן שלי הוא בטח מרגיש שאני חסרת סבלנות אליו כי הוא בוכה בידיים שלי ורגוע בידיים של כל אחד אחר מרגישה שהוא לא אוהב אותי ולא מחובר אליי

אני חסרת אונים אני מחזיקה אותו באותה תנוחה שכל אחד אחר מחזיק אותו ואצלי הוא צורח ואצל אחרים הוא רגוע זה מתסכל אותי ברמות מה יש לו ממני למה הוא בוכה ולא רגוע אצלי

אני גם לא מצליחה להרדים אותו אף פעם רק בעלי וזה מתסכל אותי שאני צריכה להיות תלויה בו כי הוא עובד והילד צורח כי הוא עייף ולא נרדם וצריכה לחכות לבעלי כדי שהילד ילך לישון

אנונימית אני אמנם רק בהריון ראשון ועוד לא ילדתי, אבל אני יודעת שיש הרבה אימהות שעוברות את מה שאת עוברת וזה ממש לא אומר שאת אמא לא טובה. נשמע שהוא באמת מרגיש שאת לא רגועה ולכן בוכה, ובעצם זה נהיה כדור שלג שאת מרגישה כישלון ולכן נלחצת עוד יותר. אני ממליצה לקבל את כל העזרה שאפשר מבעלך והמשפחה. לצאת לפעמים להתאוורר בבית קפה עם חברה, או לעשות טיול בחוץ. בנוסף אולי יש יועצת או מדריכה שתעזור לך עם שיטות איך להרדים את התינוק, או בכלל איך להתמודד עם הרגשות שאת מרגישה. נראה לי חשוב לא לעבור את זה לבד וכן לקבל עזרה. מה שכן תהיי בטוחה שהתינוק שלך הכי אוהב אותך בעולם והכי קשור אלייך.