סיפור הלידה שלי 🤱👶 יום חמישי, 38+6, יצא לי הפקק הרירי, ומהערב ועד יום ראשון הרגשתי צירים לא סדירים. יום ראשון בשעה 11 בבוקר מרגישה צירים כבר יותר כואבים, אבל לא ידעתי אם להתייחס לזה ברצינות. ניסיתי לתזמן אבל ה היה עקבי לשעה, ואחרי זה עם הפסקות. בשעה 16:00 שכבתי במיטה וחשבתי לעצמי אולי עיסוי פטמות יזרז את התהליך. וכך עשיתי, חמש דקות והבטן ממש כואבת... ואז אני מרגישה שיוצרת ממני הפרשה. חשבתי לעצמי אולי עוד חלקים מהפקק הרירי. קמה מהמיטה ובום!! מתחיל לצאת ממני שפריצים של דם! ממש שלוליות עם גושים! מתחילה לצרוח מרוב פחד, מתקשרת לאמא שלי, ובעלי מתקשר לאמבולנס. לרגע חשבתי שאולי אני מאבדת את התינוק שלי. כולי מלוכלכת בדם, עומדת בפיסוק ופשוט בוכה בהיסטריה שאולי קרה משהו לתינוק שלי. הפרמדיקים מגיעים ולוקחים אותי ישירות לבית חולים. שם הרופאה אומרת לי שנראה שהיתה לי הפרדות שליה חלקית ומכיוון שהתינוק ואני בממדים הסדרים ינסו לילד אותי טבעי, אך אם יהיה צורך בהמשך יכניסו לניתוח. אני נכנסת לחדר לידה בשעה 18:00. ומתחילה לפתח צירים. בודקים לי ויש לי מחיקה מלאה כמעט אך פתיחה של סנטימטר. מחייבים אותי להשאר במיטה בלי לזוז ולא לאכול. בשעה 19:00 הצירים הופכים לכואבים יותר ועד השעה 22:00 הספקתי לראות כוכבים!! והפתיחה עדיין 1. מבקשת בדחיפות מרדים. ורק אחרי ההרדמה מצליחה לנשום מעט. ואז הכל הופך להיות סבבה וממש נחמד. שוכבת לי בכיף ופשוט מחכה לפתיחה מלאה. כל שעה וחצי הפתיחה קופצת בסנטימטר. ובשעה 10:00 בבוקר המיילדת אומרת לי שתכף פתיחה מלאה. מפה לשם אחרי 20 דקות של לחיצות ילדתי את בני בכורי אהובי היה 11:29. בשבוע 39+3. במשקל 3330. הלידה היתה טובה ולא מאוד כואבת. אבל מייד שהתינוק יצא התחלתי להרגיש סמרטוט. נקרעתי בטרוף עד פי הטבעת. וכולי הייתי כאבים. לא ידעתי שצריך לשמור אנרגיה לאחרי הלידה, וזאת היתה הטעות שלי...לא היה לי טיפת כוח להמשיך ללחוץ שהשיליה תצא. הייתי סמרטוט ובקושי יכולתי לדבר כל הצהרים. בערב סבלתי נורא מהתפרים. ומשם הסיפור ממשיך העליות וירידות של סבל וקושי.