מרגישה שאני נכנסת לדכאון עוד לפני הלידה ברמה שבא לי למות יש לי בן בבית מטיפולים ובעלי בהריון שלו התרגש והתלהב התחבר להריון למרות שהיה בסיכון והכל הריון נוכחי גם מטיפולים והפעם בת בעלי ממש לא התחבר לא כלום לא מסוגל לשמוע שאני מדברת על ההריון ועל הלידה רוב ההריון עבר תקין ומחודש שביעי בשמירה קפדנית כי גם בסיכון היום היה לי ריב עם בעלי וזרק לי שהכרחתי אותו להביא ילדים שהוא לא רצה ואני זרקתי לו שהבעיה הייתה אצל שנינו מתחילת ההריון גם לא הרגשתי שום התרגשות או התלהבות ממנו מהמשפחה שלו כלום! מבחינתו התעצבן עלי ולא מדברים לא מסוגלת להמשיך ככה וגם הוא מבחינתו אם אני יחתוך יאלה ביי לא מזיז לו בכלל אני לא מפסיקה לבכות הגעתי למצב שאמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה את ההריון הזה מהבוקר אכלתי בקטנה ומאז לא אכלתי לא שתיתי ובוכה אני לא מסוגלת להתמודד עם כל זה באמת וההרגשה המגעילה הזו הכרחתי אותו להביא את הילדים???

כשהתחתנתם הוא לא רצה ילדים? בכלל? היו לכם שיחות על זה? הוא רמז שהוא לא רוצה ילדים? נשמע שהוא עובר משהו שלא בטוח קשור אליכם.. אבל במהלך הטיפולים לא אמר שום דבר שהוא לא רוצה עוד הריון?

אל תקחי על עצמך את האשמה. הבת שלכם מתוכננת , אתם רציתם הריון. אם לא היה רוצה היה אומר שהוא לא רוצה ולא מוכן. מה שאת עוברת עם בעלך לא פשוט אבל תני לזה כן לקרב אותך יותר לתינוק בבטן שהולך לאהוב אותך וכבר הכי קשור אלייך בעולם. מקווה שהזוגיות שלכם תחזיק ולא חשוב מה יהיה זה לא אשמת ההריון. אולי לא מספיק תקשורת בזוגיות , אולי חוסר תמיכה מהמשפחה, אולי תדברו יותר ברוגע על הדברים שישתף אותך מה באמת קורה, אולי צריך להחזיר את הרומנטיקה לזוגיות

בחיים לא אמר שלא רוצה ילדים ההפך תמיד רצינו ילדים בהריון הראשון היה לנו פיצוץ באמצע ההזרקות כמעט חתכנו ואז החלטנו שנמשיך אם הוא רוצה ילד...ובשני אם לא היה רוצה לא היה עושה טיפןלים לא כלום

נשמע שרצה ילדים, ועכשיו קשה לו אז זורק עלייך את האחריות. זו התנהגות לא בוגרת מצידו. אני יכולה להגיד מהניסיון שלי שאני לא הייתי בטוחה שרוצה ילדים ובן זוגי מאוד רצה. אז עברתי תהליך ארוך להחליט אם אני רוצה או לא רוצה ילדים, ובסוף החלטתי שכן, ואחת הסיבות היא שבן זוגי מאוד רצה (כמובן שהיו עוד סיבות). אבל זו הייתה החלטה שלי ואני לוקחת עליה אחריות מלאה וגם אם קשה בהריון אני בחיים לא אאשים אותו או ארמוז לו שבגללו הבאתי ילדים כי לקחתי החלטה בוגרת ובלי קשר אני ממש שמחה על ההחלטה ומאוד קשורה לעוברית שלי. אז נשמע שבעלך חווה איזשהו משבר לא ברור למה אבל הוא צריך לקחת אחריות על ההחלטות שלו, את לא הכרחת אותו ולא כלום. הוא אדם בוגר שעשה החלטה ועכשיו מתהפך ומסרב לקחת אחריות. גם יכול להיות שאמר את זה מתוך כעס אבל עדיין ברור שיש משהו שמפריע לו. אני מציעה לקחת זמן להירגע ולדבר על הדברים ואולי ללכת לטיפול זוגי כדי ללמוד לתקשר ולקבל דעה מצד שלישי מקצועי.