מעניין אותי אפ יש כאן עוד אימהות עם תהיות כמושלי מאז שילדתי מרגישה שהלכו לי החיים מאוד בא לי לחיות ולהנות ולהתפרע.. ומרגישה שמאז שילדתי זה לא יחזור אין לי עזרה גם כשכבר יש אין לי ראש שקט ותמיד דואגת מן מועקה שמעיבה עליי רציתי לעשות ככ המון דברים בחיים ועכשיו יש המון דברים שכבר לא אוכל ומסרבת לקבל את זה! חיים פעם אחת.. ומרגישה שפספסתי את הרגע ולא עשיתי מספיק.. יש כאן עוד אימהות שמרגישות כמוני? יש כאן מישהי שהצליחה למרות זאת כן להגשים את כל מה שרצתה?

אני גם הרבה מרגישה ככה, לא בהכרח לגבי ״חלומות״ אלא שפשוט בעלי מרשה לעצמו והסביבה שלי מרשה ואין עזרה ההורים גרים רחוק חמתי לא בריאה וכו. וכן זה די מתסכל אותי, חוששת להשאיר עם בייביסיטר וגם אם כן (מה שאף פעם לא עשיתי עדיין) כמה אפשר? זה תקציב שלא קיים הרבה.

בול מה שקורה לי.. הסיפור שלי אחד לאחד.. תמיד היה לי חלום לטייל בעולם ולחוות מדינות.. כשאני עוד צעירה ופשוט מדכא אותי המחשבה שזה לא יקרה..

בטח! מחשבות שהיו לי אחרי לידה שאת מקבלת סטירה כזאת על המציאות החדשה. פתאום מבינה שאת כבר לא במקום הראשון בחייך. אבל.. צריך לצאת מהמחשבה הזאת ולא ללכת לאיבוד וכן למצוא את מה שיעשה לך טוב ופשוט לעשות את זה. אין כמו תחושת מיצוי. אל תשכחי שאת תהיי דמות לחיקוי עבור הילדים שלך ואת תרצי שהם יראו אמא מאושרת ושמחה. אז קדימה תעשי רשימה להגשמת החלומות שלך ותבצעי אותן. אני למשל סיימתי תואר בהנדסת תוכנה והסיפוק הכי גדול שלי היה לעלות לבמה עם התינוק לי בטקס הבוגרים!!

בול אני😓 וכל שעובר הזמן זה יותר קשה לי, היום אני 7 חודשים אחרי ומבינה שאני כרגע בתוך משבר עמוק, מחכה שהוא יגדל קצת ואם אצליח לראות איתו שעה סדרה ביום אחרי שהוא חוזר מהמטפלת אז אתחיל להרגיש טיפה קרן אור שהחיים שלי חוזרים אלי.

זה מחשבות שלדעתי עוברות כמעט לכולן. אני משתדלת לנצל כל הזדמנות לצאת ולבלות עד כמה שאפשר עם בעלי, מאמינה שבהמשך אגשים את עצמי גם מבחינת מקצוע. ממליצה לך למצוא מי שישמור על הילד/ים פעם בשבוע ולצאת עם הבעל או עם חברות, אם אין מי שישמור אז לצאת עם הילד עד כמה שניתן, לפעמים גם סיבוב ליד הים עושה הרגשה טובה. לאט לאט את תלמדי לשלב את האימהות עם בילויים וקריירה ,בנתיים תהני מהאוצר שלך