אני מרגישה שאני צריכה לדבר עם מישהו.

לכי על זה

קשה לי, אני לא מרגישה טוב

אני כאן בשבילך💞 שפכי

וכביכול אני מקבלת לא מעט עזרה גם מהמשפחה וגם מבעלי המושלם. ולכן אני לא מבינה למה אני מרגישה ככה

בא לי לבכות

לפני כמה זמן ילדת?

24 ימים

זה בסדר גם אני וגם עוד הרבה כמוני וכמוך במצב הזה זה ממש טבעי

יש לי רגעים שאני פתאום בוכה ומרגישה עצבות בלב משהו פנימי כזה כמו ריקנות ואני יודעת שאין לי על זה אבל זה פשוט קורה צריך לקבל את זה ולהמשיך אחרי תקופה מסויימת זה עובר

הבכי שלו גורם לי לחוסר אונים. בשבועיים הראשונים היינו אצל אמא שלי, והיא כל כך עזרה לנו. עכשיו היא חזרה לעבודה ואין לנו כל כך חופשיות אצלה כי אין פרטיות, הכל אצלה פתוח ובעלי לא רוצה לחזור אליה, אם אני ממש אבקש הוא יסכים אבל הוא אומר שזה לא טוב לזוגיות וזה גורם לו להיות אבא פחות טוב, אבא פחות מעורב כי עושים בשבילו את הרוב

את צריכה פשוט להסתכל על הילד ולהסתכל כל הבעל ולהבין שהם העולם שלך והבכי שמתסכל אותך זה זמני הם לא בוכים כל החיים וגם התינוקי לא בוכה סתם הוא בוכה מתוך כאב תחשבי שאת בוכה שכואב לך משהו ואת רוצה שיעזרו לך ככה הילד שלך הוא צריך אותך אם תינוק לא היה סובל הוא לא היה בוכה הם אך פעם לא בוכים סתם נכון שזה קשה גם אני במצב בול כמו שלך אבל כשאני מרגישה שאני מאבדת את זה אני שמה את הילד בצד לוקחת כמה נשימות מתנתקת מהבכי שלו חוזרת אליו מרימה ונותנת לו את כל הכוחות שיש לי לאט לאט הוא מרגיש ונרגע

הם לא סתם בוכים* כמו שההריון היה קשה והרגיש נצח והלידה קשה ורוצים כבר לעבוררר את הדבר הזה ובסוף הנה זה מאחורינו אותו דבר מה שאת עכשיו עוברת💞 אוטוטו תשכחי גם מזה!

אני פשוט עייפה ומותשת

זה טבעי את לא לבד, אני אחרי שבועיים אצל אמא חזרתי הביתה נטו בגלל פרטיות ואי נוחות כבר והבן זוג שלי הלך משם כמה ימים ליפני

אני מרגישה שאני רוצה לחזור לשם מצד אחד ומצד שני לא

זה באמת מפחיד היום הראשון אבל הם עוד קטנים רוב הזמן הם ישנים אז זה שטויות .. אם את עדיין מרגישה שאת לא רגועה תשארי אצל אמא לבד עוד קצת עד שתרגישי בטוחה לעזוב כי הכי חשוב זה שאת תהיי רגועה ובטוחה

אצל אמא שלי אני פוגשת כל הזמן אנשים, אני לא לבד. בבית, ביישוב, אני רוב הזמן לבד בחדר לא מכירה אף אחד כמעט

בגלל זה אני גם רציתי למשוך אצל אמא אבל הוא ממש יתעקש שנחזור מאי נוחות אצלה מבחינתו. אני גרה בעיר אחרת מאמא שלי שעה נסיעה ואמרתי יאללה ננסה ומקסימום נחזור ובנתיים אני בבית כבר חמישה ימים וטפו טפו

אני ואת באותו מצב

אם לא תנסי לא תדעי , גם ככה את אומרת שאמא שלך חוזרת לעבודה אז תנסי עם בעלך זה על אותו עקרון שאת רוב היום לבד

אני גם מסתדרת בבית אפילו למדתי לתפקד. אבל העזרה המעבר

לא כי אבא שלי רוב הזמן בבית, ואחותי גם ודודים שלי קרובים להורים שלי, רק אני גרה יחסית רחוק

נכון זה מאוד נוח שעוזרים בעיקר בהתחלה אני גם כבר הייתי מתפקדת והכל פשוט היה לי נוח שעושים במקומי😅

נו נכון

תנסי עוד שבוע לחזור עד אז תקבלי את זה על עצמך מה אכפת לך מקסימום תחזרי לאמא שלך ובנתיים תשלחי את בעלך חזרה הביתה

תנסי אולי ללכת פעמיים בשבוע בלי בעלך (אני למשל קשה לי בלי בעלי) אז מעדיפה את הבית איתו אבל בדרך כלל זורם איתי כל שבוע ללכת ליומיים זה יומיים שאת מקבלת כוחות מחדש וחוזרת למציאות כי גם להתרגל לעזרה זה בעיה אחר כך כל דבר קטן נהיה קשה כשאת לבד

אנונימית יקרה , מזדהה איתך, ילדתי לפני כמעט 3 שבועות וחשה בדיוק אותן תחושות ולא מפסיקה לבכות. החיים התהפכו , יש יצור חסר ישע שצריך לדאוג לו לכל צרכיו, יש עלינו פתאום אחריות ענקית, בוכה גם כי קולטת שהחיים הקודמים שלי נגמרו, בוכה על חוסר הספונטניות… מאמינה אבל שעם הזמן נתחזק, נתרגל לאימהות, נרגיש פחות בודדות, נדע להנות ולהתרגש מכל חיוך שלהם.. זה בסדר להיות עצובה ולבכות, זה בסדר להיות מבולבלת ולא לדעת אם את רוצה ללכת לאמא או לא.. תני לעצמך קצת זמן להתרגל לעצמך שוב, ותאמיני לי שהכל ישתפר לאט לאט .

מסכימה עם דנה ככה בדיוק אני מנחמת את עצמי🙂

בתאל- זהו אני מפחדת שהתקבלתי לעזרה וכל פעם כשהוא בוכה שמה אותו אצל אמא שלי במקום להתמודד בעצמי זו גם אחת הטענות של בעלי ל למה היה כדאי לחזור הביתה (עצמאות)

דנה- את מדהימה, תודה. בנות זה מאוד מחזק ומעודד!!!! תודה רבה!!!