שבוע 37 ומרגישה כאילו נהייתי ממש חרדתית כלפיי הסביבה שלי , כאילו אני יותר פוחדת על בעלי עכשיו שחס וחלילה לא יקרה לו משהו,כי הוא כל היום בכבישים כל הזמן חושבת שלילי… איך יוצאים מהמחשבות האלו 😭

אני תמיד דואגת לבעלי גם לפני ההריון כל הזמן יש לי את הפחד הזה שחס וחלילה לא יקרה לו משהו ושהוא הגיע בשלום וכל מיני מחשבות כאלה בגלל זה אני הולכת איתו לרוב המקומות הנה עכשיו הוא עובד ואני מחכה לו באוטו כי צריך ליסוע לסבתא שלי להביא אוכל ולא מוכנה שיסע לבד בכביש מפחדת עליו🤣. לי יש סיבה מוצדקת לדאגה הזאת אבל! הוא לפעמים עייף ומסובב כזה למשל יום אחד עמדנו ברמזור והיה אדום ומכוניות נסעו והוא בא לחצות לא שם לב ופשוט משכתי אותו אחורה. נסענו וכמעט דרס מישהי כי לא ראה אותה אז צעקתי לו עצור כל מיני דברים כאלה! נסענו לסבתא מישהי כמעט נכנסה בנו פתאום היא סוטה מהנתיב שלה מטומטמת! בקיצור לכל דבר יש סיבה אז אני לא יכולה להגיד לך איך לצאת מהמחשבות האלה. אצלי זה נובע ממה שאמרתי ומאהבה ודאגה אז כבר רגילה לחיות עם המחשבות האלה פשוט אומרת ה תשמור לי עליו וזהו הוא מגיע שולח לי הודעה.

בדיוק גם אני

ממש פוחדת עליו ברמות. אני בכלליות בן אדם שמאוד דואג לסביבה שלו ולמשפחה, אם מישהו לא עונה לי חצי שעה אני ישר נלחצת וחושבת שקרה משהו

את לא כזה בקשר עם אנשים? משפחה חברים וכו? יעני שלום שלום כזה או שיש לך איתם שיחות ואתם נפגשים מלא?

אבל מרגיש כאילו בהריון הפחד מתגבר

כן יכול להיות שהפחד מתגבר

עם המשפחה אני רוב הזמן, משפחה ובעלי.. פחות חברים . אני בן אדם כזה שלא מאמין באנשים קשה לי… ( מטראומות שחוויתי בעבר )

גם אני לא מאמינה באנשים בכלל!

כאילו את לא תראי אותי ברוב היום מתראה עם חברות, תתני לי להיות עם המשפחה שלי ועם בעלי וזהו… לפני שהכרתי את בעלי היו לי מלא חברות. אבל עכשיו שאני נשואה אני לגמרי בפינה שלי

אני שומרת איתן על קשר טלפוני ונפגשות לבד,בלי הבעל / זוגות

אנחנו פחות נפגשות כי כל אחת בעולם משלה כבר. 3 בצבא אחת מהן בדכאון מהצבא אחת מהן חוזרת מאוחר ואחת מהן נעלמה לחלוטין. אחת בשירות לאומי שכבר נגמר נראלי ועברה למדרשה רחוקה מהעיר. אני נשואה מצפה לילד בעה. כל אחד תפס תפינה שלו לאפחת אין זמן כמעט אז מדברות פה ושם ונפגשות פעם ב.... המשפחה שלי עסוקה בחיים שלה כל אחד עם הילדים שלו והבעיות שלו. המשפחה של בעלי גרים יותר רחוק וגם אנשים שקשה להתחבר אליהם הם בבועה משלהם. אני ובעלי השכרנו דירה בעיר אחרת משני המשפחות יותר קרוב למשפחה שלי אבל כי שלי יותר זורמת.. אבל עדיין זה אני והוא לבד חוץ ממנו אני מרגישה שאין לי אפחד.

לגמרי מבינה אותך, אני הכי מפחדת על בעלי בעולם… אם הוא לא עונה לי אני נכנסת להיסטריה, תמיד דואגת שלא חם לו וקר לו מדי, שנעים לו ושהוא לא רעב, גוזרת לו ציפורניים , אם הוא נשרט ממשהו אני יכולה לבכות😢 ממש כמו ילד קטן🥲 הייתי ככה עוד מלפני ההריון וכבר די התרגלתי. תנסי לשחרר🙏אני כזאת באופי שלי פשוט

חחחחחח גם אני אין מה לעשות