בנות איך אתם מרגישות בחודש שמיני ? מעצבן להיות עייפה וחלשה זה ככה עד הלידה ? אם כן זה המון זמן יכול להיות עד שבוע 41 ואני רק 35 אשמח לשמוע אם עוד בנות חוששות... גם מהלידה עצמה שהסבל יהיה ארוךךך

אחותי ילדתי לפני שלושה חודשים תחבקי את העייפות של חודש 8 אחרי שתלדי תתפללי לחזור לזה סתם אבל אין לך ממה לחשוש! את תיהי באדרנלין ואת תראי שאין חוויה כמו ללדת

אני מתפללת ללדת ב37 ורק לסיים עם הכבדות הזאת

אני התחלתי את חודש שמיני ולא מרגישה חלשה מידי או עייפה מידי, אני פעילה מאוד, משתדלת לזוז הרבה, לרקוד ולשיר, גם כשאני עובדת על הלפטופ כל היום.. מתאמנת 4 פעמים בשבוע (ממש בעדינות, רק בשביל להזרים את הדם) הדבר היחיד שממש ממש הפריע לי זה הצרבות בלילה, לא ישנתי שבועיים וזה ממש הוריד לי את איכול החיים, מצאתי שארוחה קלה בערב (עד שלוש שעות לפני שאני הולכת לישון), תפוח ואז מלפפונים חמוצים לפני השינה עוזרים לי מאוד, ומאז אני ישנה יחסיתת טוב מאוד, הלילה אפילו ישנתי 7 שעות ברצף!!! זה לא קורה בכלל... כבר חודשים חחח בכל מקרה, אני בעד שאם יש משהו שמוריד את האיכות חיים להתאמץ למצוא לו פתרון ולפתור את זה, באמת שהייתי ממש מתוסכלת כשלא יכולתי לישון בגלל הצרבות, זה הרג אותי, היה לי קשה לתפקד במהלך היום כי הייתי סחוטה מעייפות...

דנה כיף לך אני פשוט לא מתפקדת כל היום בבית אין לי כוח לצאת אין לי מצב רוח מפחדת מהלידה מפחדת לסבול כל כך הרבה שבועות מפחדת שיחמיר אחרי הלידה המצב הכל מסורבל אף אחד לא מבין אותי אני בוכה ואין פתרוןן

מזדהה כל כך שבוע 32 קשה לי פיזית מאוד וזה הכי מקשה עלי אני לא רגילה להיות ככה הייתי לפני מתקתקת ורצה מפה לפה ועושה הכל בבית מהר ועכשיו להפעיל מכונה אני מתקשה ומצד אחד רוצה ללדת ב38 בול מצד שני מתה מפחד ממה שיבוא בלידה אבל העיקר ה איתנו יהיה טוב

אורי עכשיו ברצינות גם אני הייתי כמוך באמת את תראי שברגע שהאוצר יצא הכל יתגמד בהתחלה אין מה לעשות זה קשה ולאף אחת זה לא עובר כאילו כלום אבל באמת שזה שווה את זה

כן אבל בטח את תיפקדת עבדת לא היית נרדמת שעתיים אחרי שהיית מתעוררת ולא מוצאת את עצמך.. ברור לי שזה שווה בסוף שהתינוק יוצא אבל מפחיד אותי הסבל עד הלידה מעדיפה כבר את הסיוט של הלידה עצמה במיוחד עם עכשיו זה רק שמיני וחודש תשיעי זה יותר גרוע

לא הייתי ישנה בכלל ואם כן הייתי נרדמת ומתעוררת זהו הלכה השינה ולא הייתי מצחיחה לחזור לישון בחיים ולא עבדתי עוד לפני הההריון.. הכי מבינה אותך גם את מלאת הורמונים תנסי לנוח לראות סדרות שאת אוהבת ולתעסק בתחביבים אם יש ולהרים את עצמך בכוח לפחות חצי שעה תעשי סיבוב בשכונה אפילו

אורי, זה לא שכיף לי כי יש לי מזל, זה כיף לי כי אני מתאמצת שיהיה לי טוב, כל דבר שמפריע לי אני מחפשת לו פתרון עד שאני מוצאת! למדתי לפני קצת יותר מעשור, אחרי שתי תאונות דרכים, ושיקום ארוך - שאם אני לא יתאמץ ויעשה לעצמי, אז אף אחד לא יעשה במקומי... היחידה שיכולה לשנות את המצב הקיים זו רק את... וזה כמו כדור שלג, אם תשארי בבית כל היום בחוסר מעש ותנועה, הגוף יתנוון, הכל יכאב יותר ויהיה קשה לצאת מזה, ויהיה מפחיד יותר להתחיל את השינוי... את באמת צריכה לקחת החלטה שאת משנה ומתאמצת עבורך ועבור הגוף שלך, להתחיל לזוז קצת יותר, כמובן שבהדרגה, לטפל בפחדשים, כי לאף אחד זה לא טוב לחיות הפחד ובסטרס ואת גם ככה תעברי את הלידה הזאת, אז אפשר לסבול לפני ואפשר לא לסבול, את בוחרת את הדרך שלך... ממליצה לך מכל הלב, לא לרחם על המצב הקשה ופשוט לעשות ולשנות אותו, כי באמת שרק את יכולה לשנות את זה, אין פתרון קסם - פשוט עבודה קשה שבסוף תשתלם...