8 ימים אחרי לידה ראשונה מרגישה שאין לי כוח פיזית ונפשית לגדל את הילד מה אני עושה?איך אני מתמודדת?איך דואגים לו כשמרגישים שעוד שניה נופלים מהרגליים? יש לי עזרה מאמא מהבן זוג גם לפעמים אבל אין אני מרגישה לא מוכנה

משהיא שחוותה דבר דומה?

כן לי וזה עובר לאט לאט את מתרגלת לילד ולצרכים שלו ואין אושר מיזה! חשבתי שאני חווה דיכאון לידה ממש הרגשתי אפילו לא רק שאין לי כוח לטפל בו גם אין לי רצון וזה מהר מאוד עבר לי וחודש אחרי הבנתי כמה אני מאוהבת בדבר הזה ונכנסתע לעוד הריון 💜

אני מרגישה בלי כוח או רצון לקום ולתת לו לאכול ואני אוכלת את עצמי על זה רע לי עם עצמי ממש

עזרה זה דבר חשוב ועוד יותר חשוב לבקש טוב שיש עזרה תנצלי את זה

ברור שאני כי קמה ונותנת לו כן אבל פשוט אין בי כוח

הכל בסדר תשחררי את עצמייך אני עברתי בדיוק אותו הדבר ויותר גרוע אל תחשבי על הרע תחשבי על הטוב

ותנוחי המון כל עוד יש עזרה תנוחי את עברת לידה ואת צריכה המון מנוחה

אני שואבת ונותנת לו כי אני לא רוצה לוותר על החלב אם אני לא נותנת לו ישר מהציצי כי הוא נולד קטן וצריך לעקוב אחרי כמות האכילה שלו אבל גם בנוגע לזה כבר מיואש ושוקלת להפסיק ולתת תמל

הוגדש והשאיבה והאכלה בנפרד מתסכלים אותי אבל מצד שני זה הכי טוב בשבילו ואני ארגיש רע עם עצמי אם אני אפסיק

ואת תרגישי רע אם תמשיכי במשהו שאת לא אוהבת ולא מתחברת אליו.. הגדול שלי נולד פג במשקל 1.800 ניסיתי לתת לו בפגייה ביומיים הראשונים מהציצי ורק בכיתי שזה עושה לי רע ולא טוב ליי ואני לא יכולה בעלי אמר לי אז תעזבי . גם מתמל גודלים ובריאים (ברור שחלב אם הכי טוב) אבל לא הייתי מסוגלת נפשית לא לשאוב ולא לתת ציצי ועשיתי מה שטוב לי כי הילד שלי צריך אמא שטוב לה ושלמה אם עצמה ולא אמא שרע לה.. לא כולן מתחברות לזה. וזה בסדר באמת היום הילד שלי בן שנה ושמונה ילד גדול ושוקל טוב ובריא ב״ה תעשי מה שטוב לך! ויהיה לתינוק טוב