אני מרגישה שאיבדתי את עצמי. נשאבתי לאמהות ואני לא רואה איך אני משלבת עבודה, קריירה.. מובטלת כבר תקופה, עם הבייבי בבית החלטתי עד גיל שנה.. זה מתקרב, אני צריכה להתחיל לחפש עבודה, איך? איך עושים משהו שלא קשור לאמהות? איך יום יום אלך לעבודה ואראה אותו רק בערב? לא בא לי. לא רוצה לעבוד. חבל לי על השנים שבזבזתי בלימודים במטרה לפתח קריירה כשהקריירה היחידה שאני רוצה זה להיות אמא במשרה מלאה. אם אני אשאר מובטלת לא נצליח לקנות בית מתישהו.. מה עושים? איך? מרגיש לי שזה נוגד את הטבע ״לעזוב״ אותו ככה בגן אצל מטפלות זרות. מרגישה אבודה.

עוקבת פוסט שנוגע גם לי😭

וואהי מבינה אותך כל כך אבל מה לעשות בלי כסף קשה היום להתנהל המחיה יקרה והכל יקר..ואנחנו רוצים לספק לילדים מה שהם רוצים ... ברור שאם יש לך אפשרות אז אין כמו לגדל אותו אבל מה לעשות שאין ברירה אולי תימצאי עבודה עד 3

וואו כמה הפוסט הזה רלוונטי אליי כרגע אחות... אני באותו מצב שלך... הבייבי בן 5 חודשים, אני מובטלת, סיימתי תואר ממש כשנכנסתי להריון אנחנו כרגע במצב שאם אנחנו רוצים לקנות דירה בשנתיים שלוש הקרובות אני חייבת לצאת לעבוד בקרוב, לא יודעת איך אני שמה אותו בגן הוא סובל מריפלוקס ויש ימים שאם לא אתעקש איתו הוא גם לא יאכל כמעט, אז איך אסמוך על גננות שיעשו את זה ויתמידו? והוא כלכך פיצי מבחינתי עדיין... ולקום כל בוקר לשים אותו במעון ולרוץ לעבודה נשמע לי כמו משהו שהכי לא מתאים לי בעולם כרגע, קשוח. כי הראש שלי בכלל לא שם הרגע ילדתי רגע😢

אז אצלי הוא בן 9 חודשים כמעט ואני עדיין לא רואה איך אני עושה את זה.. בדיוק כמוך, מובטלת מסוף התואר כי בדיוק נכנסתי להריון והתחילה הקורונה.. אוף לפעמים אני חושבת שהיה הרבה יותר טוב לנשים פעם שפשוט היו בבית וגידלו את הילדים..(זה משהו שבחיים לא הייתי אומרת לפני שהוא נולד חחח אני הכי פמיניסטית🤦🏻‍♀️)

פעם ראיתי פוסט באינסטגרם של בחורה שאמרה שאסור לשכוח את עצמנו... מגיע שלב שבו התינוקות שלנו צריכים ללכת לגן ולשחק ולהתפתח בחברת הילדים שטבעית להם וגם אנחנו צריכים לחזור לעולם המבוגרים שלנו. ממש התחברתי לזה. אפשר לעשות ויתורים ולחפש משהו שמתאים לך היום יותר מפעם... אבל לא הייתי מוותרת על חזרה לחיי עבודה.. יש משהו כיפי בלקום בבוקר, להתלבש יפה ולצאת לפגוש אנשים ולשמר שגרה.

חחח וואי בול ככה 🤣 אני חושבת באופן כללי ששקענו באמהות ואנחנו כלכך מפחדות לחזור לעבוד כי אנחנו לא זוכרות מה זה, גם בתואר עצמו מה עבדתי משרת סטודנט משרה חלקית? זה לא מחויבות לקום כל בוקר, לתקתק ילד לדאיג שיהיה לו הכל, לתקתק את עצמי, לחזור בריצה לדאוג לו לדאוג לבית... בעיניי זה קשוח אבל חייב מתישהו לחזור לזה ורצוי לעשות את זה כמו פלסטר 😥

מעיין- זה בדיוק הקטע, ששכחתי את עצמי. הרצון היחיד שיש לי כרגע זה להשאר איתו בבית ולגדל אותו.. וחבל לי כי באמת השקעתי ולמדתי תואר לא פשוט וזה כאילו הלך לפח.. לגבי ההתפתחות שלו יש מחקרים שמראים שבתאכלס לפני גיל שנתיים וחצי ילדים לא צריכים להכנס לגן מבחינת חברה וכאלה.. אבל כן מעודד לשמוע שנחמד לך הלוואי ויהיה לי גם:)

עצוב מאוד.. זה ממש לפספס את כל הגדילה שלהם.. מנסה להזכר איך היה לי בתור ילדה ולעודד את עצמי אבל זה לא עוזר.. בינתיים חיה לי בהכחשה, הפסקתי לחפש גנים כי הבנתי שהבעיה היא אצלי, מנסה למשוך זמן ולשטוף לבעלי את המוח לאט לאט.. נראה לאן זה יוביל.. מקס נקנה קראוון במקום בית😓

כאילו אני כתבתי את הפוסט

תעבדי בחצי משרה ותוציאי את הילד ב 14:00 מהמעון

אז זה לא משתלם.. גם בתחום שלי לא חושבת שיש עבודה עד שעות כאלה

אבל זה עדיף מלהיות איתו בבית ולהכניס 0 ... חוץ מזה שתקבלו סבסוד על המעון, תצברי וותק בעבודה, תקבלי הבראה, פיצויים במידה ותפוטרי... עבודה זה לא רק השכר בסוף החודש

נכון לא חשבתי על זה ככה.. אבדוק באמת תודה😍