פוסט פריקה קצת ארוך אעריך אם מישהי בכל זאת תקרא ותביע דעה😔 פשוט מתבאסת על הבחירה שעשיתי בחיים אני מרגישה שהוא לא הגבר הנכון בשבילי היחסים בינינו השתנו מאז ההריון הוא ממש אדיש כלפיי כבר לא אכפת לו אם אני אעזוב אותו הוא אפילו כנראה מעדיף את זה אני כבר לא האישה שהוא היה עושה הכל בשבילה הוא משקר לי כשהוא צריך להוציא כספים שאני לא אסכים להוציא היה לי יומולדת לפני חודשיים לא קיבלתי ממנו שום מתנה, ללידה לא קיבלתי כלום אפילו שביקשתי ממנו בפירוש מגש סושי אפילו לא יהלומים וזהב כולה סושי לא תפרגן לאישה אחרי 9 חודשים שלא הייתה לה האופציה? הוא כבר מדבר אליי בזלזול והכבוד בינינו אבד לגמרי הוא יכול לראות אותי בוכה ולצחוק לי בפנים או לנסות להכעיס אותי יותר הוא כבר לא עוזר לי בכלום לא בבית לא עם הילד אני עושה בשבילו הרבה יותר ממה שהוא עושה בשבילי, אני עוזרת לו בדברים שקשורים לעבודה שלו, אני משתדלת לבשל את האוכל שהוא הכי אוהב קיבלנו החלטה משותפת שאני אשאר עם הילד בבית עד שהוא יהיה מספיק גדול לבטא את עצמו והוא לא היה רוצה שאצא כרגע לעבוד כל עוד הילד עדיין קטן יחסית אז אני עושה מה שצריך כדי לחזק את הבלאגן הכלכלי שאנחנו נמצאים בו, פתחתי את הקופות פנסיה וגמל שלי, הוצאתי את הפיקדון של הצבא, רבתי עם ביטוח לאומי ורק בגללי קיבלנו את הדמי לידה, עד שהכיר אותי לא ידע בכלל מה זה תלוש משכורת ותיאורטית אם היינו תלויים בו ובתלושים שלו בחיים לא היינו זכאים לגרוש מביטוח לאומי על הלידה כי הוא פשוט לא יודע להחזיק עבודה כמה חודשים רצוף הוא מבחינתו אני צריכה להיות עקרת בית שדואגת לכל המטלות של הבית, שהאוכל יחכה לו חם על השולחן כשהוא חוזר מעבודה, בחורף שהדוד כבר יהיה דולק ומוכן לו למקלחת, שהבית יהיה מצוחצח, הכביסות יחכו לו מקופלות בארון, הילד תמיד צריך להיות רגוע ונינוח ובאחריות שלי תמיד זה כל מה שקשור אליו, אבל אני גם צריכה לעזור לו בעבודה שלו בלימודים להתעסק עם כל הבירוקרטיה שלו וגם של הבית נשרף לי הלב שזה לא היה ככה פעם הוא היה דואג לי כל כך וזאת הסיבה העיקרית שבגללה עוד לא עזבתי יש בנוסף עוד כמה בעיות כמו חובות גדולים, תשלומים קבועים שאין לי איך לשלם לבד, המרחק בין איפה שאנחנו גרים היום להורים שלי, אם אני עוזבת אני נאלצת לחזור להורים שלי כי לא תהיה לי שום אפשרות להשכיר דירה ולא רק שזה נוראי מבחינתי לחזור לשם אני גם לא רוצה להרחיק ממנו את הילד הייתי בן אדם כל כך עצמאי והבטחתי לעצמי שאני לא אתן לשום גבר להעמיד אותי במקום של תלות והנה אני במצב הזה… אני מרגישה תחת אין לי מילים יותר יפות או עמוקות לתאר את החיים שלי כרגע אני עייפה ומותשת מהכל

יקירה נשמע שאת חיה עם ילד , קחי את עצמך בידיים , צאי לעבוד תחזרי להורים תחסכי כסף , ואל תוציאי בחיים פנסיה שוב זה הבטחון הכלכלי שלך לעתיד . עדיף לך ולבן שלך לא לחיות עם אבא אבל להיות מאושרים

חוצפן... חושב שמצא לו שפחה? אל תוותרי לו, תעמדי על שלך

זה אולי קשור למנטליות? בטח מהעדה הקווקזית.. ככה נשמע.. תנסי לדבר איתו תשאלי מה גרם לשינוי ואולי תצליחו לשקם את היחסים

אל תתני לו להוריד ערך ממך ובטח לא להיות תלויה בו תמיד תהיה עצמאית ונירא לי הבן זוג שלך שכח שאת אשתו ולא שפחה שלו יקרה תיצא לעבוד .תהיה בחברת אנשים.פחות ציפיות מהצד השני

אוי ואבוי! הוא מרשה לעצמו יותר ויותר כל פעם כי את כנראה לא מגיבה אליו ולא מעמידה במקום תעזבי את הקשר הזה כל עוד נפשך בך לא משנה כמה קשה זה יהיה, הכל יסתדר ולהפך אם תשארי, הבעיות והחובות יהפכו לקשות יותר

חיבוק ענקי ❤️

שולחת לך חיבוק😔את מלכה! הוא אשפה!

אנונימית איך את?

תודה רבה לכולן על ההתייחסות אצלי שום דבר חדש באסה כללית כזאת לא מוצאת משהו שיעלה קצת את המצב רוח אנחנו גרים במרחק מהמשפחה ומכל החברות שלי אין לי פה אף אחד ואני מרגישה לבד בנוסף להכל, חוץ מלהכניס את הילד למסגרת אין לי מי שיעזור לי או ישמור עליו ובגדול הכל באסה בחיים שלי כרגע אנחנו רבים המון ואני מעמידה אותו במקום לא מעט לפעמים זה עוזר ולפעמים הוא רק מראה לי כמה הוא לא סופר אותי

אולי תסעי הסופש למשפחה תנקי קצת את הראש? גם שיבין שיש לך עוד חיים חוץ ממנו אולי יקבל כאפה

אנחנו נוסעים ביחד הסופש למשפחה אולי באמת אני צריכה לקבוע עם חברות מהבית להיפגש ולשלוח אותו לאמא שלו קצת שיתן לי טיפה שקט

את צודקת לגמרי הבעיה שאין לי איך לייצר לעצמי חיים כשאני עם ילד קטן בבית אני לא יכולה לצאת לעבוד לא יכולה להיפגש עם חברות כשהוא איתי כי זה הופך להתעסקות בלתי נגמרת סביבו ואין לי כאן מי שישמור לי עליו רק אם אני נוסעת למשפחה אני יכולה להשאיר אותו עם ההורים שלי ניסיתי להתעניין לגבי לימודים זה התחיל מתואר שרציתי לעשות ובגלל שזה לא סיפור זול התחלתי לחפש קורס תעודה שאני אוכל להתחיל לעבוד מהבית לפחות ואני לא מצליחה להגיע אפילו לפגישת ייעוץ במקום שרציתי ללמוד בו, בכלל כל ניסיון שלי לקדם את עצמי לאנשהו הוא דוחה אותי בטענה שאין לנו כסף כרגע ללימודים אבל מצד שני הוא רוצה שאני אתחיל לעבוד ולהכניס כסף מהבית גם אם זה בלי תעודה אני לא יכולה לעשות ציפורניים בלי ללמוד את זה, זה פשוט לא אפשרי וזה גם לסכן את הלקוחות שלי

מאיפה את?

אני גרה בעפולה, המשפחה שלי מפוזרת בנתיבות ואשקלון

אנחנו רחוקות. הייתי שמחה לעזור

אנונימית למה הילד לא במסגרת? בן כמה הוא?

עכשיו קראתי שזה מה שהחלטתם, אולי כדאי לשבת לדבר על זה שוב וכן לשים אןתו במסגרת בשביל שאת תוכלי גם לבנות חיים עצמאיים יותר?

רותם תודה רבה אהובה השם יברך אותך! הילד כבר בן שנה ו5 והוא עוד לא מדבר כמובן, אני פוחדת עליו מאוד אין לי איך להסביר את זה אפילו המשפחה שלי ממש לוחצת שאכניס אותו למסגרת אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת לשחרר אותו עדיין, במיוחד שהוא עוד לא מדבר והוא לא יכול להגיד לי אם מישהו מציק לו או פוגע בו. אני כנראה חרדתית מדי וגם לבעיה הזאת אני מודעת, אני התחלתי לבכות בפעם האחרונה שאיזה ילד קקה ברחוב קרא לבן שלי ילד מטומטם סתם כי הוא לא בא לו טוב בעין, הבן שלי מן הסתם לא הבין ובתגובה הוא פשוט חייך אליו כי הוא חשב שהוא צוחק איתו. נשברתי לא הצלחתי להירגע כמה שעות… אני כנראה בעצמי קצת מוגזמת אבל קשה לי יש לו לב טוב מדי הוא לא מחזיר כשמרביצים לו ואני פשוט מפחדת שיקרה משהו ואני לא אדע מזה

שתדעי ששלי בת שנה ו שבעה חודשים, רק בספטמבר נכנסה למסגרת. היה לה ועדיין מאוד קשה. ממש ממליצה לך להכניס למסגרת. תבדקי, תקראי, תחפשי המלצות. ככל שהם גדלים זה הופך לקשה יוצר שלא לדבר על כל יומיים חולים לגבי הבעל, זה כבר סיפור אחר ממש למרות שאני חושב שיציאה מהבית תעשה לך טו ב

בני כמה אתם?

שמעתי שיותר קשה להכניס למסגרת ככל שהם גדלים אז חשבתי שאם אני אוציא אותו לקראת גיל שנתיים וחצי יהיה לו יותר קל להסתגל ויהיה גם יותר קל להסביר לו ולדבר איתו יכול להיות שאני טועה אבל ניסיתי לבדוק לאחרונה על משפחתונים או מעונות ששמעתי עליהם המלצות ורובם או מלאים או שלא מקבלים אחרי שהתחילה השנה דניאלה זה התחיל מההתנהלות שלי בהריון הייתי מרחיקה אותו ממני היה לי קשה שהוא מחבק אותי עד שנמאס לו לרדוף אחריי, היום הוא בטוח שהוא זה שצודק ואני הדפוקה אנונימית אני 26 ובעלי 28 למה? אני נשמעת ילדה?

איך זה הגיע למצב הזה? מה קרה

זה התחיל מההריון הוא היה מחבק אותי עוזר לי בהכל בערך ואני הייתי מרחיקה אותו, פיזית הייתי אומרת לו תזוז ממני קשה לי לנשום היה לי הריון קשה ולא הייתי מאוד נחמדה זה לא עבר אחרי ההריון זה התחלף בבעיות אחרות עייפות כבדה והרבה דאגה לילד ובאיזשהו שלב הוא כנראה הרגיש שאני מזניחה אותו וגם הוא נמאס לו לרדוף אחריי ולנסות לקבל יחס חם

תנסי למצוא עזרה עם הילד כדי שתוכלו לצאת לבד וקצת לצאת מהשגרה הזו שנהייתה. תאמיני לי שאת לא היחידה שאחרי הלידה מתערערים קצת היחסים אבל צריך לעצור ולתקן את זה בזמן ויש דרך לתקן... פחות עצבים ויותר אווירה חיובית

ה' ישמור זה נשמע סיוט שלא נגמר! מה את צריכה חמור כזה?! הוא מתנהג באנוכיות מרגיזה, מתנהג אליך כאילו את במקרה הטוב שפחה שלו... למה את שם??? תקחי את עצמך ואת הילד שלך ותמשיכי בחיים להרבה יותר טוב, כמו שמגיע לך!