היי בנות , בת 26 ביום שלישי נכנסת לשבוע 22, נשואה באושר לבעל מדהים , יוצאים 5 שנים ונשואים שנתיים , אחרי טיפולי פוריות ושנה מייאשת הפריה ראשונה בהצלחה , משפחה תומכת גם שלי וגם שלו , אין לי אף סיבה להרגיש לבד לא מהצד של בעלי ולא מהצד של המשפחה,אני בחרדות מטורפות להיות אמא בפעם הראשונה , חרדית בעיקר לפרטיות שלי , כי אם יש משהו שאני נורא נורא חרדה לו כל הזמן זה הפרטיות שלי שאני כל כך צריכה , וכמובן לישון את השעות שלי וכו' , בנוסף הדבר שאני הכי חרדה לו זה הזוגיות והחברות שלי ושל בעלי כשהתינוקת תיוולד והדבר שאני הכי חרדה לו זה ה"כאפה" שאני יקבל כשהיא תיוולד כשכל החיים שלי יישתנו , מה שאני שומעת תמיד זה את הצד הוורוד של זה שזה אהבה שאי אפשר להסביר וכו וכו, אבל מה עושים עם כל החרדות ? עם הרגשות הסותרים האלו של פחד ממה שיבוא הלאה ? הזוגיות והחברות עם הבעל ? החרדתיות מזה שלא תהיה לי פרטיות בכלל , העייפות שאני כל כך קנאית לשעות שינה שלי? הדיכאון הזה של אחרי לידה שאני כל כך פוחדת לחוות?

ואו ככ מבינה את התחושות האלה. גם אני בראשון ואני בחרדות איומות אין לי לצערי תשובה שתעזור אבל כן להגיד את לא לבד 🙏

תודה , מקווה שאתגבר על כל החרדות האלו .. קשה להרגיש ככה

אני גם בלחץ והרבה מחשבות ויכולה להבין אותך. אם זה ירגיע אותך אז אני בהריון ראשון של שלישייה :)אז תדעי שתמיד יש עוד זוגות שחווים את הלחץ הזה וכל אחד מהזווית ומהקשיים שלו.

המון הצלחה..

אז אני יותר חטפתי את הכאפה מאשר את את הדברים הוורודים והיפים שמדברים עליהם, אני כל כך קנאית גם לשעות שינה שלי ולזוגיות שלי, אבל למרות זאת שראיתי את הצד המכוער של העיניין אני יעשה את זה לעצמי שוב כי אני רואה מול העיניים איך זה הולך ונעשה קל יותר ולא הייתי רוצה להיות זקנה בת 70 עם ילד אחד ומשפחה פיצית ... כל הקושי הזה מביא שמחה בסופו של דבר