צריכה לפרוק אל תשפטו אני יודעת שאני סתם בכיינית וכולנו באותה סירה אני ממש ממש בדיכאון לא הפסקתי לבכות מהבוקר אני יודעת שאני מגזימה ושיש פה בנות שחוות דברים קשים אבל אני לא יודעת מאיפה להביא כוחות לחזור לשגרה אני לא נהנת מהעבודה שלי , אני בשליש הראשון של ההריון סופר עייפה כל התקופה של החגים רק ישנתי אני לא יודעת מאיפה אני מביאה את הכוחות לקום מחר בבוקר לעבודה.. אני קצינה בצבא אז להתפטר או מליון ימי מחלה לא תקף. איך אני מתאפסת על עצמי ? לא מצליחה לחשוב על זה שיום שלם מ8 עד 17 אשב במשרד ולא אוכל לשכב קצת הראש הורג אותי התכווציות בבטן ועייפות לא הגיונית אני יודעת שזה למטרה טובה ואני ממש שמחה על ההריון אז אני מרגישה שאני ממש צריכה להתנצל על זה שאני שבורה ולא מפסיקה לבכות במקום לשמוח רק תגידו לי מה אתן עושות עם העיפות ומה הייתן לוקחות לאכול אם אני לא צסוגלת לאכול כמעט כלום

נגדת בצבא מבינה מאוד את שעל ליבך

ממש ממש מזדהה איתך! גם אני חוזרת שבוע הבא לשגרה קשוחה מאוד לאחר חופש מאוד ארוך.. גם בשליש ראשון רק שאני גם מקיאה בלי סוף. תנסי לקחת לך קצת בייגלה/פופקורן/צנימים.. כל דבר שעושה לך מעט טוב.. ואם את מרגישה יום חריג במיוחד גם תקחי יום מחלה.. אין מה לעשות

תתייעצי עם רופא לגבי תרופות שתוכלי לקחת אולי אקמול לראש או תרופות נגד בחילות וכו׳ קחי איתך פירות וירקות , סנדוויץ עם משהו שאת אוהבת , חטיפי אנרגיה, בננה / תמרים ואפילו במבה .. תשתי הרבה כל הזדמנות שיש לך אפילו לעצום עיניים לכמה דק על הכיסא או להרים רגליים גם טוב ואם את ממש לא מסוגלת לתפקד תבקשי לצאת מוקדם גם את בן אדם ותקשיבי לגוף שלך צה״ל לא יקרוס אם תצאי מוקדם😉

אויש מאמי, קודם כל יהיה קצת קשה בבוקר אבל במהלך היום כבר יזרום, תשתדלי לקחת הרבה הפסקות, לשתות מים ולאכול טוב ❤

אתן כאלה מקסימות באמת שנרגעתי קצת אני מרגישה כאילו זה משהו ממש טראומטי וקשה לא לספר לאף אחד

וועליה.. איך אני מבינה אותך😔 מאז ההריון אני בעבודה סופרת את הדקות.. אין כל כך מה לעשות, עבודה היא חיינו.. והשיגרה זה טוב.. תחשבי שיש נשים שלא עובדות בכלל, תאמיני לי שאת לא רוצה להיות במקום הזה. בכל אופן, אני מביאה איתי פירות וכאלה זה עושה לי טוב המתוק הזה והנשנושים מנחמים אותי🥵😁