זה ישמע טפשי אבל ככל שהלידה מתקרבת אני חוששת יותר ויותר לא מהלידה עצמה, אלא ממי שיהיה איתי ואיך אני לא מעליבה אף אחד. קצת רקע - אני רוצה שרק בן הזוג שלי יהיה יחד איתי במהלך הלידה. אמא שלי ממש רוצה להיות שם גם, והיא אשה מאוד מניפולטיבית, קשה לי להגיד לה ״לא״. בנוסף ההורים שלי וההורים שלו מאוד אבל מאוד מסוחסכים ואף צד לא מוכן לבוא לקראת השני, אמא שלי בכלל מאיימת שאם היא תפגוש אותם בבית החולים היא לא יודעת מה יהיה.. ואני מרגישה כאילו לבן זוג שלי כל זה לא ממש מזיז מצד אחד, מצד שני גם לא כל כך דיברתי איתו על זה.. כלומר עוד לפני ההריון העלתי כל מיני חששות של ״איך נחגוג לילדים שלנו את הימי הולדת? מה כל פעם לארגן שתי חגיגות?״ ואיך נתנהל באופן כללי, והוא תמיד מעביר את זה לסוג של בדיחה.. בקיצור זה ממש מעצבן אותי שאני בפאקינג שבוע 38, ובמקום להתרכז קצת בעצמי ובלידה שאני הולכת לעבור, הראש שלי תפוס באיך אני מפייסת חבורה של עקשנים חסרי אינטליגנציה רגשית! סליחה, הייתי חייבת לפרוק. אשמח לכל עצה שהיא…

אם הייתי במצב שלך הייתי חושבת אך ורק על עצמי לא משנה כמה אמא שלי מניפולטיבית או תיעלה או תיפגע. עם כל הכבוד זה לידה לא משחק ואם את לא רוצה אז שלא תהיה! ובקשר למה שאמרת על הסכסוך בין המשפחות שיתבגרו ויתעלו על עצמם אני לא מתכוונת לעשות שתי חגיגות כל פעם מחדש . מזמינה את כולם מי שרוצה לבוא מוזמן ומי שחושש או בגלל סכסוך שלא יבוא פשוט מאוד אי אפשר לרצות את כולם אף פעם

האמת ? שהייתי אומרת להם לא להגיע אם הם מתכוונים לעשות לי בלאגן. הייתי מזכירה להם שהם לא המרכז

קודם כל את צריכה לברר שזה אפשרי שיבואו לדעתי מותר רק מלווה אחד או שניים תבררי עם בית החולים. שנית לא לחשבן לאף אחד תעשי רק מה שטוב לך זה הזמן שלך ולא שלהם!

עם יצטרכו להתמודד עם המצב

תלכי לחדר לידה רק את ובעלך כשתהיה אחרי ומרגישה שאת יכולה להתחיל להזמין כל אחד בתורו תסבירי קורונה...כי אם תודיעי מהתחלה שתי המשפחות יבואו וישבו לך על הראש שעות עד הלידה ופחות יש עצבים בשלב הזה.🙄

מתי את צריכה ללדת ? נצלי את הקורונה ותגידי שמותר מלווה אחד

אני מבינה אותך ממש כי אני גם באותו מצב אמרתי לאמא שלי שאפשר רק מלווה אחד ובעלי נכנס איתי

זה הריון ראשון? אף אחד לא צריך לשמור לך על ילדים שבבית? אל תספרי שאת הולכת, ותגלי אחרי שילדת 🤪

כנל אצלי בדיוק כמו אצלך!! אני אמרתי לבעלי שרוצה רק אותו בחדר לידה ולא מרשה שאמא שלו תכנס כי זה אישי ואנטימי ולא נעים . אבל כן רוצה את אמא שלי איתי בסופו של דבר זה אמא שלך

וואי הייתי גם במצב הזה בלידה הראשונה אמא שלי ובעלי לא הפסיקו לריב לי מעל לראש ובלידה השניה החלטתי שאני רוצה אך ורק את בעלי עם כל הכבוד לאמא שלי ויש מלא כבוד, אבל לידה רק עם הבעל/בן זוג זה חוויה אחרת לגמרי

אני רוצה שרק בעלי יהיה בחדר לידה איתי, גם כי יש לי יחסים מסובכים עם אמא שלי, היא אישה די קשה עם בעיות פסיכולוגיות משל עצמה שלא רוצה לטפל בהן, וזה גורם לה להיות מניפולטיבית מאוד, לדרוש שכולם יהיו סביבה וירחמו עליה. בטוחה שהיא רוצה גם להיות נוכחת בלידה, ורוב הסיכויים שתעלב ותעשה דרמה בסגנון "כולם שונאים אותי'' אם אגיד לה לא, היא כבר מנסה לגרום לי להרשם לבית חולים שקרוב לה יותר, כדי שיהיה לה נח להגיע אליו, שזה בכלל בעיר אחרת, ואני רוצה ללדת בבית חולים שקרוב אליי. אמרתי לה שהיא מוזמנת לבוא לבית חולים שאני אלד בו. וכל זה אני מספרת כי אני רוצה לומר שחשוב להיות רגועה בלידה, ושהראש לא יהיה עסוק במה אמא שלי תגיד, תעשה ותחשוב, או תעשה סצנה. תעשי רק מה שאת רוצה לעשות, ומי שרוצה להעלב, לעשות מניפולציות וכו' - אז שיבושם לה הסצנה כולה שלה.😅

גם אצלי היה את הבלאגן הזה ואנחנו 5 שנים אחרי ועדין מנותקים שתי המשפחות אחת מהשנייה פשוט תלכי ללדת בלי שאף אחד ידע ופשוט תגידי שהכל קרה מהר מידי אוווו תתקשרי אליהם שאת מתחילה לידה ושהו והם לא יספיקו

אני גם רציתי להיות רק עם בעלי ואמא שלי הצטרפה כי באמת ככה חשבה לנכון. היא נכנסה לחדר לידה ונכנסה ללחץ לא ידעה איך להתמודד אז ביקשתי ממנה יפה שתצא ואחכ רק בעלי היה איתי ובאמת היה מושלם. אמנם היחסים אצלנו טובים אבל יש לנו מרחק של נסיעות בין המשפחות אז את הימי הולדת חוגגים גם אצל ההורים שלי וגם אצל חמים שלי. תעשי מה שעושה לך טוב. ממליצה לך לחשוב כרגע על עצמך ולהשאיר את המלחמות שלהם כרגע בצד.

טוב סיפור מזווית קצת אחרת. **אזהרת טריגר** אז בחודש מרץ, אני עברתי לידה שקטה בעקבות הפסקת הריון יזומה. הייתי בשבוע 23. כולם (שני צידי המשפחה) ידעו מתי אני מתאשפזת וכולם, התבקשו בנימוס- לא להגיע לבית החולים. היה חשוב לי ולבעלי לעבור את זה שנינו. אנחנו אנשים מאוד פרטיים ומאוד מלוכדים ולא חשנו צורך שאף גורם ישב מחוץ לידר הלידה בסיטואציה הקשה והמתוחה הזאת. הערת ביניים- אני ואמא שלי לא בקשר טוב, בכלל. ברמת זה שהיא הספיקה לראות אותי פעם אחת בהריון וגם זה בקושי. בעלי הנסיך במשך שלושת ימי האישפוז דאג לעדכן בוואטסאפ במצבנו ובהתקדמות (זה קצת הציק לי, אבל השארתי לו את זה ונסיתי להתרכז בלעבור הכל בשלום). אממה? דרמה! היו כמה שעות שהוא לא היה זמין (כי נרדמנו!) ואמא שלו נכנסה לפאניקה ועשתה את הדבר הגרוע מכל- היא התקשרה לאמא שלי!!!! אמא שלי שהייתה להוטה גם ככה להגיע לבית החולים ושאלה במהלך היומיים האלו את בעלי משהו כמו חמש פעמים אם נראה שתגיע וענה לה בנימוס- שלא!!! פשוט הופיעה במחלקה! אמאלה. מה קרה לי בגוף באותו הרגע. זה פשוט הוציא אותי משלוותי המוטלת בספק גם ככה. השתוללתי ממש. ביקשתי את הטלפון שלי התקשרתי אליה ובצרחותתת אמרתי לה שאין לה טיפת כבוד לרצונות שלי ברגע הכי מזעזע של החיים שלי- ושתעוף! ומאז, אנחנו לא בקשר. כי אפילו להתנצל היא לא טרחה. האישה הכי מרוכזת בעצמה שפגשתי בחיי. מפה לשם, אני בהריון שוב! שמקווה שבעזרת השם הסתיים אחרת. עשינו לא ממזמן שיחה אני ובעלי בנוגע להפקת לקחים. ופשוט הבנו שאנחנו לא מודיעים הפעם לאף אחד שאנחנו יוצאים לבית חולים. אלא פשוט עושים את זה בדרך שלנו, בפרטיות שלנו. אי אפשר לשלוט בתגובות של אחרים ומסתבר שמשפחה היסטרית- פועלת בחוסר טאקט וחוסר הגיון. לצורך העניין נגיד לא ענינו כי קרה משהו- מה אמא שלי הייתה עושה?! נכנסת לעשות לי החייאה?! אני בפאקינג בית חולים. מה כבר יקרה?! קיצר. נראה לי המסקנה די ברורה. את הקובעת. ואת לא חייבת לדווח כלום. לאף אחד. הרוגע שלך. זה הרגע שלך. ושכולם ימתינו.