היי, יש לי שאלה בנוגע להתנהגות: הבן שלי בן שנה ו7. סקרן, חייכן, חברותי מאוד.. הוא מדבר מילים בודדות בלבד (לרב הברה 1 מתוך המילה, כמו בה-בלון, בה-בננה, כה-סוכה.. וכו') ומבין כל מה שמדברים או מבקשים ממנו. בגן החדש מאוד טוב לו והוא הסתגל בשניה. כשהוא איתי בבית (בן יחיד) הוא מרגיש גדול ואני מוצאת את עצמי אומרת לו 'אסור', 'אמא לא מרשה', לעיתים תכופות. אני לא מתעכבת אלא אם הדבר שעושה/מנסה מסכן אותו. הוא נעלב ובוכה בכי תמרורים! ואז מגיע מכיוונו ה"דווקא" וחוסר שיתוף פעולה (לא בהכרח בגלל שאסרתי עליו משהו). לא מוכן לשבת בעגלה/לא מוכן לשבת בכסא אוכל (בוכה ומקשית את הגב, זורק את הראש לאחור..)/דורך בכוונה על צעצוע עם גלגלים ובעקבות זה נופל ואם אקח את הצעצוע הוא יצרח עד השמיים.... הוא מגיע מהגן שמח ומאושר ומגיע לבית ומתנהג כמו בשדה קרב. ההתנהגות הזאת מתישה אותי מאוד. יש לכן עצות להתמודדות? 🙏🏻

גם אצלי זה ככה באותו גיל, השמועה אומרת שזה רק נהייה יותר גרוע :) אני מתעקשת רק על מה שלא בטיחותי ומשתדלת לשחרר בכל השאר.

לצערי זה רק ילך ויחמיר חחח אל תשווי גן לבית תמיד יותר קל בגן בגלל הסביבה החדשה והחברתית . נשמע התפתחות תקינה למדי 😆

ואי ואי מה מחכה לי בן שנה ורואה חלק כבר ממה שכתבת 🤦🏼‍♀️ כיסא אוכל ועגלה כבר ממזמן לא מוכן עברנו לשולחן קטן וכיסא וביבמה שגם מימנו הוא קם אבל לרוב יושב לגבי הדברים האסורים להביא תחליפים נגיד לקח לי מהמקרר בקבוק שתייה אז נותנת לו בקבוק ריק לא חובה גם אותו דבר רק להביא לו פשוט משהו אחר

יואוווווו אימלה תקשיבי, כאילו אני כתבתי את זה!!! אותו גיל ואותה התנהגות של הבן שלי זה כלכך מתיששששש!!!! וגם אני שמעתי שזה רק מחמיר זה כלכך מתסכל, כי אני מוצאת את עצמי כועסת עליו הרבה כי הוא עושה דווקא והבכי אין מה לדבר… בכי תמרורים ממש

זה כבר ממש עוד שנייה גיל שנתיים. נשמע ממש תקין, הם מחפשים את העצמאות ולהחליט ולהיות הבוס. פשוט פחות להתנגח, כמו שכתבת רק כל דברים שאת באמת לא מסכימה. לצמצם את הלא כי אז המילה מאבדת את המשמעות שלה. לתת לו זכות בחירה. יושבים לאכול, איזה צלחת אתה רוצה? אתה רוצה שאמא תשב פה או פה. להפוך את זה למשחק ובחירה שלו במסגרת המוסכמות שלך

תודה על התגובות ❤ עושה כל מה שרשמתן, נותנת את זכות הבחירה, לא מתעקשת אבל הוא בשלו.. הנה רק מקודם התעורר וכבר טרור, בכי על כל דבר שלא נראה/כן נראה לו, הוא מתנהג כמו טינייג'ר! הסבלנות שלי אט אט נעלמת. הצילווו

אימלה ענת ואוו, כמו אצלי הוא מתעורר בצווחות כאילו מישהו הרביץ לו ופשוט סתם בוכה מעיף את עצמו ממש הצילו