בבקשה ממכן תקראו תעזרו לי אני עייפה התייאשתי אין לי כוח כבר נשבעת , איך הייתן מרגישות אם הבעל שלכן אומר לכן שאתן תלותיות ושתעזבו אותו בשקט (מדברת על חגים וסופשים) שהוא יודע שאין לכן אף אחד מלבדו? הוא מוקף בחברים ובסביבה ומשפחה מגובשת מאוד. אני אסביר למה אני מתכוונת: אני בחופשת לידה מחכה כל יום ויום וכל רגע ורגע שהבן זוג שלי יחזור מהעבודה והוא חוזר עייף וגמור רוצה רק להתקלח ולישון אז אני מביאה לו ולא מקשה עליו ואני נשארת עם הילדה (בסלון כדי שהילדה לא תעשה לו רעש ותפריע לו) ושוב פעם אני לבד גם ביום וגם בלילה בקושי מרגישה אותו בבית הרבה פעם הייתי מעירה על זה כי גם בימים שהוא חוזר מוקדם הוא בתעסוקה אחרת מחוץ לבית (שטיפת רכב, להסתפר, ללכת לחבר) וגם פה אני לא מפריעה לו אבל מעירה על זה ועדיין ממשיך.. אנחנו לא מבלים . אני מחכה לשישי שבת כי אני יודעת שזה הזמן היחידי שלנו ביחד כמשפחה טריה לבלות וזה לא קורה וגם רוב הריבים והפיצוצים שלנו זה בימי סופש וככה זאת הדרך בריחה שלו לצאת מהבית ולהיעלם לכל הסופש , שבוע לפני כיפור ביום שבת רבנו בכיתי את החיים שלי בחדר התחננתי לבורא עולם שרק יקח אותי כי אין לי למה לחיות אבל אוזרת כוחות בשביל הילדה שלי , משעה 12 בצהריים עד 4 בצהריים בוכה בחדר סגור ולא הזיז לו כלום אמר שאני מזייפת דמעות והן לא אמינות , היה בשלו בסלון וראה סדרה , התחיל לאיים שהוא ילך יקח את הדברים שלו ויעזוב לתמיד ואני גם עם עצבים אז אמרתי תעשה מה שאתה רוצה קח את הדברים שלך ותלך , הוא ארז את הדברים ויצא מהדלת ורצתי אליו ואמרתי לו תחזור (כל פעם קורה מרגישה שכבר נמאס לי שאני צריכה להתחנן שלא ילך באמת) סבבה עבר… ביום כיפור הסתובבנו ביחד עם הילדה והרגשתי באמת שהרגשתי שהוא לא ממש רצה להסתובב איתי ביחד ביום כיפור אז הוא פשוט אמר בואי נשב וזהו בשביל מה להסתובב אין מה ונלחמתי על שנעשה סיבוב ועשינו בסוף, אחרי שחזרנו לבית התחיל וויכוח שהתפתח לריב ואז הוא זרק לי ״700 זוגות ראיתי מסתובבים בנפרד האישה בצד אחד והבעל בצד השני רק את מחפשת לבית בתחת שלי אני לא בנוי לזה תשתחררי ממני״ חשוב לציין שאלה זוגות נשואים לפחות 15 שנה ביחד או זוגות שביחד לפחות 5 שנים סתם רוצה לציין זה לא משנה כמה זמן ביחד הם, ואנחנו סהכ שנתיים וזה הכיפור הראשון שלנו ביחד , שנה שעברה הייתי בהריון אבל הוא רצה להיות עם חברים שלו אז נאלצתי להישאר בבית למרות שמאוד רציתי להעביר את הכיפור ביחד בפעם הראשונה. מאוד נפגעתי ושתקתי מההלם הרי הוא יודע שאם לא הוא אין לי עם מי להסתובב ולהיות. חזרנו לדבר הכל היה טוב (בלב שלי רע לי קשה לי אבל נושכת שפתיים שלא יהיה ריב) וזה לא נגמר בזה הגיע ערב סוכות התווכחנו והגענו לריב גדול הוא אמר אני רוצה לקחת את הדברים שלי כבר נמאס לי מהכל , תיכננו מראש לעשות אצל המשפחה שלו כי אצלי לא בונים סוכה וכל אחד בעולם משלו לצערי😢 חיכיתי לזה כל כך ערב חג סוכות ראשון עם הילדה והתנפץ לי בפנים אז התחלתי להתחנן בפניו איך הוא מסוגל לעשות לנו את זה להשאיר אותנו פה וללכת לחגוג בלעדינו ועוד לאיים שיעזוב אותי לגמרי? שישים את הכל בצד זה ערב חג. לא הזיז לו שום דבר המשכתי להתחנן שלא יעזוב שואלת אותו מה אתה רוצה שנהיה לבד למה אתה עושה לנו את זה איך אתה מסוגל לתת לנו לחגוג לבד את החג ועדיין לא הזיז לו, אחרי עשר דקות הכל צף לי מתקשרת אליו באה להגיד כמה מילים ומתחילה לבכות מנסה לעצור את הדמעות לא מצליחה אבל חייבת להוציא את כל מה שצף לי אומרת לו ״אתה לא מבין??? אתה לא מבין שאין לי אף אחד חוץ ממך?!!! אתה לא מבין שאין לי על מי להישען אם לא אתה? אין לי את מה שיש לך אין לי את המשפחה המגובשת הזאת אני לא מוקפת אפילו בחברה אחת! אין לי פשוט אין לי את מה שיש לך החגים אם לא אתה והמשפחה שלך זה לשבת בבית ולצפות בטלוויזיה אין לי את הכסף להגיד גם יאללה כוסאמק נגמר הכל אני עוזבת כי בסוף אמצא את עצמי באף מקום ואומרת לו תפסיק להגיד לי שאני תלותית בך יותר מדי וגם אם אני תלותית בך אתה הבן זוג שלי העתיד שלי המשפחה שלי אם לא ארצה להיות בקרבתך אז בקרבה של מי אהיה מי כבר יש לי עוד בחיים חוץ ממך ומהילדה??? מה רע לך שאני רוצה להיות בקרבה שלך ומחפשת את התשומת לב אך ורק שלך התשומת לב הזאת שאני לא מקבלת וגם אם אני מקבלת אני מתחננת בשביל זה מה אני צריכה להוריד דמעות בשביל שתיקח אותי לסוכה כדי שנחגוג את החג הראשון ביחד כמשפחה ????״ ואני מוצפת בבכי הלב שלי כואב מאוד הלהבים שגם הבן זוג שלך החיים שלך זה שאת מסתכלת עליו ומאוהבת בו עד השמיים גם הוא לא המשענת שלך ולא הכתף השלך שירים אותך כשאת פגועה או שכואב לך הבן אדם שאת חיה איתו יום ויום לצידו. ומנתקת כי ממילא כלום לא מזיז לו הרי , כמה דקות אחרי זה רואה שהוא עלה לבית פתחתי לו

המשך: את הדלת ואמרתי לו קח בבקשה לא אעצור אותך יותר מוזמן לקחת את הדברים שלך, ואומר לי יאללה תתארגני בואי נלך כבר הרגשתי חרא הרגשתי רע היה לי הכי כואב שיש בלב מרימה את הראש ומסתכלת עליו ואומרת לו אחרי שבכיתי את החיים שלי אתה אשכרה פתאום פותח את ליבך עזוב, אל תרחם עליי תחסוך ממני אשאר פה עם הילדה שלי לא רוצה שום דבר ועדיין המשיך להגיד לי יאללה חלאס עם השטויות שלך נו כבר מאוחר ככה חפר במשך כמה דקות ובסוף קמתי והתארגנתי תוך כדי שאני מתארגנת הדמעות לא מפסיקות לרדת הרגשתי כאילו לוקח אותי מרחמים ובלי ברירה כאילו אני איזה חבר שלו מהשכונה שמחפש משפחה חמה. מי שהגיעה עד לכאן אני מודה לה מכל הלב 🤍 מה הייתן עושות במצב כזה הייתן עוזבות או נשארות? הוא יודע הכל גם לפני שבכיתי את החיים הוא יודע שאם לא הוא אז אשאר בבית וגם ידע עוד לפני שנכנסתי להריון ושהיינו רק בזוגיות ידע שאני רוצה רק בקרבתו וגם אין לי עוד קרבה אחרת חוץ ממנו (לא הסתרתי כלום) אני מרגישה נידחת אני לא מאושרת בכלל רע לי באמת שרע לי כל החיים שלי פחדתי להיות במקום הזה אמא צעירה בת 22 חד הורית בלי מספיק כסף לדאוג לצרכים של הילדה שלי וכאילו מרגישה שאשכרה אני חיה את מה שפחדתי והוא גם ידע את זה עוד לפני ההריון. הוא כל הזמן מחפש להיות בלעדיי גם ברגעים שזה הכי אמור להיות משפחה הוא מרחיק אותי , איך אתה מסוגל להכאיב לי בצורה כזאת כשאתה מודע לזה גם שאתה מכאיב לי ? גם בזמן ההריון בחודש שביעי ניסיתי להתא*ד מהייאוש מהכאב ומההרגשה של הלבד למרות שיש בן זוג בסיפור אבל גם הוא מביא לך את ההרגשה שאת לבד אבל המשטרה איכשהו עלתה על זה והגיעו אליי אחרי 6 שעות שלקחתי כבר איזה 50 כדורים חסרת הכרה בחדר (הוא היה בסלון) אבל בורא עולם שמר עליי ועל העובר! מה אני יכולה לעשות בבקשה עזרה אני מיואשת

כמה עוד אני יכולה להגיד לעצמי אני חיה בשביל הילדה שלי ולאזור כוחות כל פעם מחדש כשאני על אפס??????? בכל יום שעובר מתפללת לבורא עולם שיקח את חיי בכל דרך רק שיקח! עייפה נפשי הילדה שלי רק תראה אותי סובלת ובוכה כל יום מכאב.

העצה היחידה שאני יכולה לתת לך והלוואי שתקחי אותה ברצינות זה לשחרר קצת ולפתח את עצמך, לבנות לעצמך עצמאות ועולם משלך גם אם את נשואה, אף אחד בעולם לא אמור להיות זה שנותן לך חיים מלבד בורא עולם.

אהובה.. ליבי איתך ♥️ אולי כדאי ללכת לטיפול זוגי, ואם לא זוגי אולי רק את זה יכול ממש להקל. אני מאמינה שהוא אוהב אותך ולכן נשאר תמיד אבל הוא גם צריך להרגיש שאת עצמאית כדי שיוכל לתת לך ולהיות בשבילך בלי שתבקשי. תהיי חיובית אם תתני לו הרגשה שאת מסכנה ותלותית כך הוא יתייחס אלייך. תתנהגי ותהיי האישה שאת רוצה שהוא יראה בך.

יקירה, רשמת כאן המון.. וקשה לי מאוד להגיב לכל הדברים שכתבת כאן. מצד אחד אני יכולה ״לשפוט״ ולומר למה לא קמת ועזבת לפני הרי היה לך את כל הסימנים.. אבל מי אני שישפוט? אני רק רוצה לחבק אותך ולומר לך שהכל בסדר, החיים באמת יפים.. יש אנשים שאין להם מה לאכול ויש נשים שלא מסוגלות להביא ילדים לעולם ועוד כל כך הרבה דברים. קיבלת מתנה, תבני את החיים שלך.. אל תתני לו הרגשה שבלעדיו את כלום. תוכיחי לו ובעיקר, בעיקר - לעצמך שאת חזקה ויכולה להתמודד ולהתפתח. תנסי לשחרר מהצד שלך כדי לא לפרק את הבית שלך, תהני מהלבד, תהני מהקטנטנה, מי שלא רוצה בקירבתך בעיה שלו. כשאת תתחילי להתעסק בעצמך אז הוא יחפש אותך. ואם זה לא ילך אחרי שאת מנסה.. זה ממש בסדר לקום ולעזוב. את צריכה להיות מאושרת! כסף זה לא הכל בחיים.

אני עושה את זה ומנסה גם בזמן ההריון עשיתי את זה נתתי לו חופש וניסיתי להוכיח לו שאני עצמאית זה פשוט ברמה של להסתובב בשישי בערב עם עצמך , בקושי בבית, אבל כלום לא עזר עדיין היה מנופף בזה שאני תלותית ובמיוחד עכשיו שיש את הילדה ועם כל החום שהיה לא יכלתי להסתובב איתה ברגל ללכת לבדיקות וכו כי זה היה ממש רחוק או ללכת לסידורים וזה ללכת איתה ביחד ברגל ואם אני מבקשת שיקפיץ אותי במקום שאלך ברגל חצי שעה בחום עם העגלה והילדה אומר ״תלמדי להסתדר לבד״ אין לי רישיון אני בתהליך של להוציא אבל אתה מבין שאין לי ממי לבקש שיקח אותי ואת הילדה אני לא יכולה כל יום ללכת עם הילדה בשיא החום לכל מקום אפשרי! תתחשב קצת! אתה למכולת שזה 2 דקות מהבית מוסע עם הרכב אתה יודע שאם היה לי רישיון לא הייתי מעיזה לבקש ממך! אז למה ההתנהגות הזאת??? תעשה דברים באהבה במיוחד שזה גם עבור הילדה שלך בדיקות וכו!

וואי הלב נשבר תקשיבי חיים את בת 22 כל החיים לפנייך יש לך ילדה וכמו שאמרת את חייה בשבילה שחררי ובאותו רגע שתשחררי הוא ירדוף ולדעתי את בקשר לא בריא ואני לא מכירה אותך אבל לפי מה שרשמת מגיע לך הרבה יותר טוב מי זה אני חושבת שהיית צריכה לקום הרבה לפני אבל מהטעויות של עצמנו אנחנו לומדים הכי טוב את צריכה חברה הינה עכשיו יש לך תקומי תצאי תכירי תעבדי בשביל הנפש שלך לפני הכל תראי לעצמך שאת מסתדרת יפה מאוד מול עצמך שאת לא באמת צריכה רחמים של אף אחד אני מאחלת לך המון בהצלחה ושתגדלי את בתך בנחת אמן

דניאלה תודה ענקית ❤️❤️

הלב שלי נשבר וירדו לי דמעות😢 אהובה את עדיין קטנה בת 22 עדיין לא ראית כלום בחיים שלך תתחילי לעשות מהשו לעבוד ללמוד להקיר חברים... לצערי בעלך לא מבין שהתלות שלך היא דבר טוב אני לא רואה שום דבר רע בזה ולא נראלי לי שמה את מבקשת זה יותר מדי...לגמיטי בסוף השבוע ליות ביחד וגם בחגים ובבית גם לעזור לך ולהיות איתך עם הילדה זה המצב הטבעי בשבילי אמנם יש משפחות שזה לא הולך ככה אבל אני גדלתי במשפחה חמה וכשהתחתנתי גם רציתי לבנות משפחה חמה.... אבל תתרחקי לא לעזוב הבית אבל תנסי למצו פעיליות

תודה אלינור 💓 לגמרי אוספת כוחות כי זה מה שנותר

היי אהובה! יש לי עצה אחת מכל הלב- את חייבת לשחרר מבעלך. אני נמצאת בצד השני, בעלי כל הזמן מנסה לדבק אליי, אין לו חיים ועצמאות משלו. והאמת? זה מציק ממש. אני חס ושלום לא מתנהגת אליו בצורה כזאת, אבל אני מחפשת כל רגע של שקט בלעדיו. ולכן, מה אני מציעה לך? תיבני לעצמך חיים עשירים. תמצאי חברות, תמצאי לך תחביבים, תצאי לעבוד במשהו. תעשירי את החיים שלך בדברים שימלאו אותך, וככה זה יעזור לך להרפות ממנו. ואז, כשתרפי ממנו, אני בטוחה בטוחה שהוא ירצה אותך ויחפש מאוד להיות בקרבתך. בהצלחה❤💛❤

היי לא קראתי הכל אבל מבינה את התמונה את פשוט צריכה לפתח כל עצמך למצוא שיגרה וחיי חברה תראי שברגע שלא תחכי לו שיגיע ורק תרצי להיות איתי הוא יתחיל לרדוף אחרייך ככה זה עובד גברים חא אוהבים שהאישה רק מחכה להם כל היום תצאי עם הילדה תשבי בבית קפה תעשי עם עצמך פעילויות ותראי איך הכל משתנה

לדעתי, הוא לא מסוגל להכיל את זה ואולי מחשש וחוסר ידע להתמודד. את כותבת דברים מאוד קשים והכי קשה, ניסית לשים קץ לחייך בהריון. אהובה, את קודם כל זקוקה לעזרה מקצועית, הוא לא יכול לתת אותה גם אם היה בנאדם מכיל. דיכאון בשילוב הן

נשלח באמצע. דיכאון עם הריון ולידה לרוב מעצימים את זה. אז קודם כל עזרה מקצועית. שיחות, כדורים. אחר כך לפתח את עצמך. בלעדיו. כישות נפרדת. יש לך ילד קטן שזקוק לך. תעשי את זה בשבילך ובשבילו קודם כל. מעבר לזה, תחשבי עם עצמך איזה בנאדם את הופכת להיות בקרבתו כי נשמע שאת לא אוהבת את עצמך ואם עכשיו בשביל מעט יחס (לגיטימי ואפילו נדרש) את מגיעה לכאלו מקומות, זה רק ילך ויחמיר.

שולחת לך חיבוק ומתפללת שתעשי את מה שנדרש כדי לטפל בעצמך כדי להיות את ההכי טובה שלך לילד.

היי יקירה קודם כל מבינה לליבך את נשמעת מקסימה! קראתי הכל וחשבתי אחרת עד שהגעתי לנושא ההתאבדות תוכלי להגיד מה עשה איך פעל? ניסה להיות לצידך? תראי אני אגיד לך את האמת זה נשמע שבעלך מאוד אגואיסט ואכפת לו רק מה התחת של עצמו ואת מהממת רוצה בסך הכל בעל, שותף לחיים לא ביקשת דברים מוגזמים. זה המינימום של המינימום! עם יחס כמו שלו באמת עדיף להיות לבד את והתינוקת שלך! את ניסית הכל בדרך הכי יפה! ואת ממש לא אמורה לרדוף אחריו ולהיות תלותית הוא לא אמור לרחם עליך ולעשות לך טובה שלוקח אותך! ממליצה לך קודם כל ועם כל הכאב לנסות לשחרר ולא לשבת לו על הצוואר , תצאי תטיילי עם הקטנה שלך תעשו סיבוב תלכו לקניון העיקר תעשי משהו אפילו בלי קשר ללהראות לו שאת יכולה בלעדיו. בשביל הנפש שלך! והוא כבר יראה שאת כבר לא תלויה בו ולאט לאט יתקרב. גם בבית וגם בשבתות וחגים תראי לו שגם לבד את יכולה להסתדר! גברים אוהבים נשים חזקות! וברגע שמראים להם חולשה ותלותיות זה אוטומטי מוריד להם! אם תוכלי להכיר חברות או לנסות ליצור קשר עם חברה מהעבר או מישהי מהמשפחה בת דודה או קרוב משפחה אחר מה טוב!!! בעזרת השם תראי שינוי גדול והוא עוד רק ירצה שתהיי לצידו תמיד בהצלחה ! מה שאת צריכה אני פה! תעדכני💗

אנונימית יקרה! ש לי כל כך הרבה לכתוב לך ועם זאת שום דבר לא יוצא על הכתב. תזכרי שיש לך ילדה קטנה ואהובה שזקוקה לך בראש ובראשונה. והיא זו שצריכה אותך- את האמא האחת והיחידה, החזקה שלה שתשמור ותגן עליה, כמו שאמרת שאת מרגישה לבד בעולם, כך גם היא זקוקה לך. הכי הכי חשוב אהובה יקרה- תפתחי את עצמך. נשמע שהוא צריך ניעור אמיתי כי הוא כבר יודע שהוא בעמדה הרבה יותר חזקה ממך בנוגע לזוגיות הזו. את בחופשת לידה. ייתכן שעדיין הורמונלית. תצאי מהבית, גם אם זה סתם לגינה תנשמי אויר, תתענייני בתחביבים, תעסיקי את עצמך, תתלבשי יפה. תראי לו שמצבי הרוח שלך הם לא לפי היחס שלו אלייך. תשדרי לעצמך עצמאות. תורידי ממנו הילוך בקטע ה"חיזורי". זה מה שגורם לו לפתוח את כנפי הטווס שלו. אחרי שתצאי לעבוד מבטיחה לך שתרגישי הרבה יותר טוב. בא לי לתת לך חיבוק חזק!! את מזכירה לי אותי קצת כשהייתי בת 20. בא לי להריץ אותך קדימה בשנים ולהראות לך שזו סתם עוד תקופה רעה שתחלוף. ❤️