בעלי מכבה בי את כל שמחת החיים מכירות את זה שנשים מתלוננות לפעמים שבן הזוג לא עוזר בבית, לא עוזר עם הילדים... אז אצלי בדיוק הפוך. כשהבת שלנו נולדה היינו מחלקים את הלילות חצי-חצי (והוא עבד משרה מלאה) כדי שאוכל לנוח. היה מקלח אותה, מרדים (גם היום), היום כשקצת גדלה אוהב לשחק איתה ולהקריא לה ספרים. הוא בשלן מעולה (בד"כ אני מבשלת, אבל הוא מפנק לפעמים) , את הנקיונות אנחנו עושים ביחד, קניות בסופר הוא לקח על עצמו. בקיצור באמת שמבחינת העזרה בבית הכל פיקס. זה אפילו לא עזרה, אלא שיתוף פעולה מלא. אבל. ואבל גדול. הרבה פעמים מרגיש לי שהוא פשוט מכבה את כל שמחת החיים שלי. זה בא לידי ביטוי בהמון דברים, אתן כמה דוגמאות ספציפיות; 1. כשהייתי בהריון מתקדם, סוף חודש 7, היה לו יום הולדת. השקעתי בטירוף: הזמנתי עוגה מושקעת עם הקדשה מקונדיטורית, הכנתי תפריט ממש מושקע מראש ובישלתי את הכל בעצמי. הזמנו את כל המשפחה שלו וההורים שלי לארוחה חגיגית אצלנו. ביום שלפני היום הולדת רצתי לקנות לו מתנות (מתנה בכל אות של השם, דברים מאוד מיוחדים שהוא אהב). בקיצור כל הערב הייתי על הרגליים ובישלתי. המשפחה שלו הגיעה, אמא שלי עזרה לי לחתוך את הסלטים האחרונים והתיישבנו לאכול. מזכירה, בטן ענקית, הריון סוף חודש שביעי. מגיע זמן העוגה והנרות, ושניה לפני בעלי הולך למטבח להביא משהו. ורואה את הכיור מפוצץ בכלים לא שטופים (מהבישולים שלי, לא נשאר לי זמן וכוחות לשטוף). הוא מתחיל למלמל לעצמו משהו עצבני, אני שואלת מה קרה והוא עונה לי "איך אפשר היה להשאיר ככה את המטבח?!". אמרתי לו שיעזוב את זה ואני אשטוף את הכל בסיום הארוחה. אבל הוא לא הקשיב ופשוט התחיל לשטוף את הכלים בעצבים תוך כדי שהאורחים מחכים בסלון. כשסיים שאלתי אם אפשר שסוף סוף ילך לסלון כי יש עוגה, הוא ענה לי בעצבים משהו בסגנון "תעשי מה שבא לך". ויצא מהמטבח. מיותר לציין שזה הרס לי את כל המצב רוח. הרגשתי שהאורחים התלהבו מהעוגה יותר ממנו, הוא אפילו לא החמיא לי על ההשקעה. כולם אמרו כמה העוגה טעימה ומיוחדת והוא פשוט לא אמר כלום. הרגיש לי כאילו כל ההשקעה שלי של בחירת וקניית מתנות, בישולים של אלף ואחד דברים, הזמנת כל המשפחה שלו, עוגה בהפתעה ושאר ההשקעה- פשוט נמחקו מבחינתו בגלל כלים לא שטופים. יצאתי מהיום הזה מאוד פגועה ולא מוערכת. אפילו תודה לא אמר לי. עברו כבר כמה שנים ואני עדיין כועסת עליו על זה. *לפני כשנה חגגנו יום הולדת שנה לבת שלנו. הזמנתי מראש קישוטים לדירה ולשולחן, בחרתי לה שמלה יפה. רציתי לקנות לה מתנות ליום הולדת, אבל אז היינו במצב כלכלי קצת פחות טוב והוא אמר שנקנה שהמצב ישתפר וגם ככה הילדה לא מבינה אז לא נורא. לי אישית היה חשוב לקנות מתנה בשביל הסמליות. היה לנו ויכוח על זה ובסוף הוא אמר לי שלא אקנה (בסוף באמת קנינו מלא דברים כשהתשפר המצב). בקיצור לילה לפני היום הולדת (לילה שבין שישי לשבת יש לציין, כלןמר אין למחרת עבודה או משהו). אני מתלהבת מההכנות, אופה בעצמי עוגה, משקטת את החדר, מצפה שבעלי יתלהב איתי ויעזור לי. אבל מה? כל הערב הוא ראה טלוויזיה, לא התלהב אפילו טיפה ולא עזר לי לקשט, ואם זה לא מספיק, הלך לישון וכשהתעורר באמצע הלילה (אחד בלילה בערך) וראה שאני עדיין לא ישנה, התחיל לכעוס ולצעוק עלי שכבר מאוחר ואני מתעסקת בשטויות במקום לישון. גם למחרת בבוקר של היום הולדת, שניה לפני שמגיעים האורחים, הוא רב איתי פיצוצים על אותו הנושא. פה כבר עלה לי הכעס, אמרתי לו "זה מה שחשוב לך עכשיו ביום הולדת של הילדה??? עוד שניה המשפחות מגיעות, אז סתום ת'פה ותחייך" (נשבעת שברגיל אני לא נוהגת לדבר בצורה כזאת מגעילה). בלילה שאחרי היום הולדת דיברנו על זה ברגוע והוא אמר שלא הבין עד כמה חשובה לי ההתארגנות עצמה ליום הולדת ולא הבין שזה מרגש אותי, לכן לא שיתף פעולה. אמר שהבין שלא דיבר יפה ועשה טעות. בינינו? פוחדת שזה יחזור על עצמו גם ביום הולדת שנתיים. *חודשיים אחרי המקרה האחרון היה לי יום הולדת. לא פרחים, לא מתנה, כלום. שאל איך אני רוצה לחגוג. אמרתי לו שרוצה לעשות על האש עם המשפחה. קנה בשרים, היה על המנגל כל הערב, אך מהשניה שיצאנו מהבית היה עם פרצוף תחת ודיבר אלי בחוסר סבלנות (עד היום לא הבנתי למה). *לפני יומיים היה לנו יום נישואין. בעבר היה קונה לי פרחים, יוצאים לדייט לאיזו מסעדה. מאז שהילדה נולדה- כלום. כאילו זה סתם יום רגיל. היום בבוקר לפני שיצא מהבית נישקתי אותו ואמרתי לו "יום נישואים שמח". אז הוא עשה פרצוף ואמר "יאללה עם זה, אני ממהר". עניתי לו "למה אתה כזה יבש? לפחות תגיד "תודה גם לך"". כלום. השנה הורים שלי קנו לנו כרטיסים לאיזו הופעה שמזמן רצינו ללכת. אמרו שישמרו על הילדה. שמחתי שפירגנו לנו ככה בדייט ספונטני והזמנתי גם מסעדה ממש סמוך למקום ההופעה (שעתיים לפני ההופעה). אותו הערב הוא חוזר הביתה, אני אומרת לו שיציץ במעטפה על השולחן ומסבירה שהורים שלי הפתיעו אותנו לכבוד יום הנישואין. הוא מתלהב. אןמרת לו ששעתיים לפני הזמנתי מקומות למסעדה ממש טובה. הוא עושה פרצוף ואומרת "אווו שוב פעם זה". כל כך נפגעתי!!! אמרתי לו "אם אתה לא רוצה, לא בכח, אפשר לבטל". הוא יצא מהבית להתאמן (כן כן ביום נישואין עצמו) ואני פשוט פרצתי בבכי. די כמה אפשר? מה אני מבקשת הרבה??? איזה בן אדם נטול שמחת חיים!!! נכון שמסיבות וכיף זה לא הכל בחיים, אבל גם עבודה ואימונים זה לא הכל בחיים! לשמוח זה לא חטא!!! אני אשכרה בוכה מזה ופעם ראשונה בחיים חושבת על להתגרש. לא רוצה להעביר את החיים שלי בלהתנצל על זה שבא לי לשמוח בימי הולדת ולחגוג. מתוסכלת וזקוקה לחיבוק.

אולי יעוץ זוגי?

באמת לא פשוט מה שחווית...שאלת אותו למה הוא ככה סביב שמחות/אירועים...אולי יש לו איזה משקע מהעבר שקשה לו עם זה.... כי אם בימים רגילים הוא כן מראה אהבה , תומך, מפרגן , עוזר....ורק סביב שמחות זה ככה כנראה יש משהו מעבר

נשמע שזה פשוט עניין של אופי.. + זה שהוא גבר ולא כמונו הנשים שיותר מתלהבות מהדברים האלו נכון שהוא צריך לשפר קצת את התגובות שלו אבל אני חושבת ששיחה טובה איתו על זה, שתסבירי לו כמה את אוהבת את זה וזה חשוב ועושה לך טוב.. ואני בטוחה שהוא יבין! ועוד דבר, קחי לתשומת ליבך… לא כל מה שאנחנו רוצים קורה בדיוק כמו שאנחנו מדמיינים. קרה לי המון פעמים שדמיינתי יציאה/טיול… בצורה מושלמת (מדיי🤦🏻‍♀️) ו-וואלה יש את החיים האמיתיים.. שזה לא קורה בדיוק שמח ויפה כמו בראש שלנו..

מסכימה ממש ים לורן שזה עניין של אופי. מממששש אל תקחי אישית את הקטע הזה... הוא כנראה יותר אדיש בדברים האלה... לך חשוב האסתטיקה, הדברים הקטנים. לו חשוב השקט הנפשי:) מעבר לזה... נכון אנחנו ממש צריכות את המילה הטובה שלהם לדברים, פרגון.... יכולה להגיד לך מעצמי שהבנתי שבעלי פחות גבר מפרגן. והבנתי לא לתת לזה לרגע להוריד או להפיל אותי. להפך להיות בביטחון מלא וזה מה שיגרום לו להעריך אם כבר... הביטחון שאת מקרינה והשמחה❤

אני חושבת שגם תשבי תדברי איתו בכנות על ההבדלים ביניכם... סבבה שלא יהיה חלק מההכנות והכל (מה שאת אוהבת לעשות) אבל לפחות שאם את משקיעה שיזרום איתך בוויב ושינסה לשמוח בשמחתך.

אני חושבת שאין גבר מושלם כמו שרשמת מבחינת דברים בבית נשמע חלום אבל תמיד משהו בא על חשבון משהו אין מושלם.תעזבי איתו ותמצאי בעל שלא יזוז בבית ואז תתגעגעי לזה אין מושלם לצערנו צריך לעשות עבודת המידות להיות מאופקות וחזקות ולשנות אותם בדרך חכמה

הריוןשלישי אני חושבת שממש הגזמת עם התגובה שלך! את אומרת דברים ממש קיצוניים ושוכחת שמדובר פה בזוג נשוי. אנשים, לא רובוטים… ואם לא קנה לה הפעם משהו ביום נישואים למה זה אמור להדליק נורה אדומה🤦🏻‍♀️ זה קטנוניות של ממש לחשוב ככה…

בנות, אני מרוסקת. בסוף לא נסענו להופעה כי רבנו ממש קשה.

העליתי בפניו את כל הסיטואציות שתיארתי לכן בפוסט. הוא אמר שאני הזויה וכנראה עושה פנקס רישומים שאני זוכרת את כל הדברים האלה, כי הוא לטענתו לא זוכר. ומה שכן זוכר (כמו זה שצעק עלי ביום הולדת של הילדה) - הצדיק בנחישות שהוא התנהג בצורה הגיונית ואני ההזויה. התחלתי את השיחה באמת יפה, אמרתי שגם אם אתה פחות מתלהב מהדברים האלה, אבל אתה מכיר אותי ויודע כמה זה חשוב לי- אז תכבד. למה לפגוע בי כל פעם? אני כבר פוחדת מארועים משמחים וימי הולדת כי אני מראש פוחדת ששוב תמצא על מה לריב איתי בצעקות. הוא אמר שבגלל שאני יושבת יותר מדי זמן בבית (באבטלה 4 חודשים), אז יש לי יותר מדי זמן פנוי ובגלל זה אני משגעת אותו ואני צריכה דחוף לחזור לעבוד. הוא אמר לי שיש לי בעיה בראש שאני רבה על השטויות האלה ועוד הרבה דברים מזלזלים ומקטינים. הוא אמר שככה הוא ולא מתכוון להשתנות. ואמר שאם אני דואגת מראש על ימי הולדת, אז הוא יכול גם להיות מחוץ לבית ביום הולדת הבא של הילדה. הייתי בהלם. אמרתי לו שאו שנלך לטיפול זוגי או שנתגרש. אמרתי שאני לא מוכנה לבזבז את החיים שלי על להתנצל שבא לי לחגוג ימי הולדת כמו אנשים נורמליים. הוא אמר שאני אינפאנטילית. אמרתי לו שאני מעדיפה להיות אינפנטילית מאשר להיות ממורמרת וחסרת שמחת חיים כמוהו. הוא אמר שלא מסכים לא לטיפול זוגי ולא לגירושים. מרגישה שאני כלואה ולא טוב לי. אם לא הייתה ילדה בתמונה, הייתי מזמן אורזת ועוזבת את הבית. מתחילה לחשוב שאולי הריון שלישי צודק והוא פשוט לא אוהב אותי. הוא הלך להתאמן כאילו כלום ואני בוכה כל הערב. לא יודעת מה לעשות. אבודה.

תקשיבי, קודם כל חיבוק. מה שאת מתארת נשמע קשה מאוד! מה שתיארת כאן הלחיץ אותי בשבילך. מותר שיהיו חלוקי דעות וזה אף מבורך. הדרך בה מגשרים על חילוקי הדעות מגדירה היא זו שנחשבת. הוא לא לוקח אחריות, מכחיש את מה שאת מתארת והכי גרוע אפס אמפתיות. וזה שהוא לא מסכים לטיפול ולא לגירושים זה השיא. מציעה לך לשתף אנשי סוד, כאלה שאת יכולה לבטוח בהם ואולי ללכת את ליעוץ זוגי לבד בשביל לדעת איך להתנהל עם אדם כזה. וכמה שזה קשה ממליצה להתייעץ עם עורך דין, חשוב שתדעי מעכשיו מה עליך לעשות כבר מעכשיו למקרה שהסיפור כן יגיע לגירושים- עדיף שתהא לך תונית מגירה שמקסימום תזרק לפח מאשר להיות לא מוכנה לתרחיש של גירושים. באמת שכואב לקרוא איך הוא מתנהג אליך.

תודה אור. להתייעץ עם עורך דין לגבי מה? הרכוש? אנחנו גרים בדירה שכורה בעיקרון. את הילדה היא לא יכול לקחת לי, נכון? (אני בריאה, לא שותה ולא מעשנת, אין לי בעיות פסיכיאטריות כלשהן ועוד 3 שבועות אני מתחילה עבודה חדש עם שכר מכובד). אנחנו גם עם חשבון בנק משותף והשיחה היום גרמה לי לחשוב על להפריד כוחות. אני כבר לא יודעת מה לחשוב. לא מאמינה שהגענו לתחתית כזאת.

הוא חזר הביתה, בדרך קנה עוגה שאני אוהבת ומחייך אלי "מאמי" ושאר הפוצי-מוצי, כאילו לא קרה כלום. ואני מרוסקת נפשית. למה שלא יהיה מרוצה? כהרגלו, הרס לי עוד יום שהייתי אמורה לשמוח בו- בדומה לכל ימי הולדת שציינתי בפוסט.

לשאלתך- לבבי הכל. תקבלי מעורך דין יעוץ לגבי מה עליך לעשות מעכשיו למקרה שזה ילך לשם . כמו שאמרתי, מדובר בתוכנית מגירה לשעת צרה.

הריון שלישי- את אמרת שבעזרתו הצלחתם להתגבר. כשהיא מדברת איתו ומשתפת אותו בכאב שלה והוא מגלה אדישות, ובסוף כשהיא אומרת גירושין או טיפול והוא אומר לא זה ולא זה, אז הם בבעיה! בגלל זה חשבתי שנכון שהיא תלך לבד ליעוץ זוגי בשביל לראות איך היא יכולה לנסות לרתום אותו להליך של שינוי.

אוי אז הוא אמר. גברים אומרים הרבה גברים בשביל האגו שלהם.... ואם הוא כן היה מסכים להתגרש? זה יותר טוב???? הוא מפחד לאבד אותך אז אמר את זה. קודם כל לדעתי את צריכה לאהוב אותו בלי תנאים. יום הולדת לא יום הולדת זה הבל הבלים לעומת השלום בית שלכם. סבבה ילמד. הינה הוא ניסה לפצות אותך. זה שהוא קנה עוגה זה רק אומר שהוא הקשיב והפנים. די עם דרמות מכל דבר. וכל אחת פה ישר גירושין עורך דין. בגלל מה???? בחיאט, מבינה מבאס והכל אבל על זה מתגרשים? כל מה שהוא זורק תעבירי מעל הראש וכשתהיו בסבבה תחבקי אותו, תגידי לו שאת אוהבת אותו כמו שהוא, שנפגעת מהמילים שהוא זורק לאוויר למרות שאת יודעת שהוא לא מתכוון לזה ובכל זאת זה נכנס ללב.

והוא מתנהג ככה כי הוא מרגיש כישלון בעינייך. וזה מראה כמה הוא אוהב אותך ולא יודע לדבר על הכאב שלו.

וכן. לפני שיש יום הולדת או אירוע, תיאום ציפיות.... תמע ממש בא לי שנשמח ביום הולדת שלי בא לי ככה וככה כי זה היום שלי. בא לי שתפנק אותי במתנה. ואל תשכח. כי זה ממש משמח אותי

ולשאול גם... מה לך בא? מה הכיוון.. איך הייתה חושב שאתה יכול להיות שותף בהכנות? בא לך בכלל? לא לצפות ולבנות סרט... לתכנן כמו שצריך. לראות יחד מה הכיוון ולתאם.

גולגול, אבל בן אדם באופן קבוע מקפיד לריב איתי בצעקות בלי שום סיבה הגיונית ולהרוס לי את המצב רוח בכל פעם שיש אירוע כמו יום הולדת או חג. אני כבר באמת מראש פוחדת להתקרב בתאריכים לאיזה ארוע נוסף כי אני יודעת מראש שיהיה פיצוץ בלי שום סיבה! שלא נדבר על זה שהכי פגע בי שהוא טוען שאני לא עושה כלום עם עצמי וסתם נהית מטומטמת בגלל שאני יושבת בבית. גם כשהייתי בחופשת לידה היה אומר לי "יש לך יותר מדי זמן פנוי , אז את משגעת אותי. תחזרי, תחזרי לעבוד". הוא אמר לי את זה לראשונה כשהילדה הייתה בת 3 חודשים!!! מה זה הדבר הזה? בזמן שאני עם הורמונים וכאבים בגוף ועייפות וניסיונות להניק, הוא רק טען שאני לא עושה כלום בבית. את כל זה היית מגדירה תחת "אז אמר"? נקרע לי הלב. אני לא מפסיקה להחמיא לו ולהגיד תודה על כל מה שעושה. אני לעומת זאת, כל הזמן מקבלת ביקורת שלילית ומרגישה כישלון.

זה מעבר ל"לא קנה מתנה". כל הערב ביום הולדת שלי הוא עשה לי פרצופים ואני עד היום לא יודעת למה, נשבעת!

אני מראש לא רוצה עוד ילדים ממנו, כי אני יודעת שבחל"ד נוסף הוא שוב ישפיל אותי במשפטים "את לא עושה כלום", "תחזרי לעבוד", "יש לך עודף זמן פנוי אז את משגעת אותי". ואני כן רוצה עוד ילדים. אבל לא רואה את עצמי מביאה אותם איתו. שלא נדבר על זה שאני לא מוכנה שהבת שלי תגדל בבית שבו מקובל להגיד לאישה משפטים משפילים כל כך

אז אמר- היא גישה שמתאימה לבנות כמו גולגול. לי, ונשמע שגם לך זה לא מתאים. בעיני, כשהאישה באה ופותחת את ליבה בפני הבעל והוא אדיש זה בעיה!!! את היא זו שחיה איתו וצריכה להמשיך לחיות איתו. תעשי מה שנכון לך!

מה שכן, לא אומרת למהר לפרק את החבילה. ייתכן ואם תלכי ליעוץ זוגיות תקבלי כלים לאיך את יכולה לרתום אותו להליך של צמיחה(לאו דווקא מול המטפל.ת ).

לדעתי היא יכולה עם העדינות שלב לפתוח אותו לרגשות אם הוא מספיק יבטח בה שהוא טוב מספיק בעינייה לא משנה מה

כתבתי תגובה ארוכה ומחקתי. ממש לא מסכימה עם גולגול! אנונימית- רוצה שוב לחזק אותך ולומר לך להיות קשובה לעצמך ולעשות מה שנכון. ישנם הרבה דעות, כפי שהיה כאן, לאשר מה צריך לעשות בסיטואציה שלך- תהי קשובה לעצמך ותהי נאמנה לעצמך. כמו שאמרתי, את היא זו שחייה איתו וצריכה להמשיך לחיות איתו. תעשי רק מה שנכון לך!!!!

נשמע באמת לא נעים תקשיבי ותו ותסבירי לו אחת ולתמיד שזה לא יכול להימשך כך! שהוא לא חייב להתלהב כמוך מכל האירועים האלו כי גברים הם ככה בדרך כלל אבל שיראה התעניינות שייתן יד לפחות ובטח שלא ידבר ככה ויוריד לך

תושיבי אותו*