מדוכאת קצת…. ארוסי כל הזמן רוצה לבלות זמן עם החברים שלו, חוץ מזה כל פעם שותה, זה מתחיל מבירה ואז הופך להרבה בירות, ואז עובר לכמה כוסות ויסקי, גם כשה אנחנו לבד בבית ואז אני הולכת לישון לבד, והוא יושב את כמעט שעות הבוקר… אני התחילת הריון וזה נורא מפריע לי למרות שזה היה ככה גם לפני (אנחנו יותר מ7 שנים ביחד), אבל כל פעם הייתה תקווה שזה ישתנה, במיוחד עכשיו שנכנסתי להריון שכלכך ציפינו לו… זה משגע אותי ומדכא אותי, במיוחד עם ההורמונים עכשיו. מצד אחד אני אומרת לעצמי, עזבי אותו שיעשה מה שבא לו ולהרפות ממנו, מצד שני אני חולמת על חיים אחרים איתו (חיים סאחים וכנפיים, טיולי שבת בטבע וכו׳) חייבת לציין שהוא מאוד אחראי וגם מבחינת כסף. אבל מרגיש לי שבגיל 30 שלו הוא עדיין נשאר איפשהו שם בגילאי ה-17 שכל הזמן באלך לבלות ולשתות … עייפה מזה כלכך וקשה לי להרפות… (סורי על החפירה, הייתי חייבת לפרוק).

מאמי נשמע שהוא מכור לאלכוהול… שיפנה לקבלת עזרה…

דיברתי איתו כבר מלא, בקושי לרופא הוא הולך כשה חולה, נראה לך שהוא יודע בזה ויפנה לקבלת עזרה… זה באמת נראה כמו התמכרות אבל כרגע פלוס מינוס קלילה … כמה שלא ניסיתי להסביר לו שדייי עברנו את גיל 17-18 ואתה צריך להשתנות כמו שאני השתנתי, זה לא עוזר, אני מרגישה שמתחילה להשבר כבר…ואני בתחילת הריון.

תקשיבי אני יכולה להגיד לך שאחרי החתונה והלידה חשבתי שזה ישתנה , ואז קרה מקרה שהוא כמעט הפיל לי את התינוקת מהסטלה שלו , ואני פשוט כבר לא יכולתי לשאת את זה יותר ( תמיד היינו רבים על זה בעבר, תמיד) ופשוט הלכתי ממנו עם הילדה ונתתי לו אולטימטום שזה או האלכוהול או אנחנו , והוא הבין את זה בדרך הכואבת והפסיק עם זה.

בדיוק בגלל זה אחותי התגרשה.. זה לא ישתנה אם לא תגרמי לזה להשתנות.. הוא חייב להתאפס על עצמו כי שייכנס הילד לתמונה הכל יהיה מורכב יותר

אז איך לגרום לזה להשתנות? דיבורים, לא עוזר…הוא אומר לפעמים נכון את צודקת אני ישתנה ואז אותו הדבר… לא לדבר איתו להראות לו שזה פוגע בי, לא עוזר…

מאמי רק גמילה או שיקבל כאפה רצינית שתגרום לו להפסיק , אין באמצע

השאלה עם הוא שותה כול יום ככה או רק בסופש

בממוצע בין 3-4 פעמים בשבוע

גברים בגדול הם ילדים קטנים. ככל שהמצב מתקדם בחיים הם רק רוצים עוד יותר לחזור אחורה לחיות בסרט שלהם. אני בטוחה שאם את בכלל שואלת ולא מעיפה אותו הוא בן אדם טוב ואתם אוהבים. את צריכה להבין שאתם לא באותו עמוד ויש מצב שהלידה תאפס אותו ויש מצב שלא. הייתי רוצה להגיד שאם הוא מספיק אוהב אותך הוא ישתנה בשבילך אבל לפעמים הקטנוּת היא חזקה מאיתנו וככל שתייצרי לו הגבלות ככה הוא ירצה את ה״חופש״ שלו יותר. את תצטרכי למצוא את הכוחות הפנימיים להתעלות על זה אם את אוהבת אותו ולהבין שיקח לו זמן להגיע לאיפה שאת ולתת לו את המרחב להבין את זה ולהתקרב אלייך לבד. לפתח את עצמך ואת העצמאות שלך ולשדר לו שאת במקום אחר. אם הוא לא בוחר להצטרף אלייך הוא לא שם בכל מקרה ואת תמצאי את עצמך מאוד ממורמרת ומתוסכלת כאמא חד הורית איתו כי זה ירגיש כמו בלעדיו. תתמקדי בתקשורת חיובית ומקרבת ותביני שהוא במסיבת רווקים לעצמו ולתקופה בחיים שהוא צריך להתאבל עליה. וטיפ קטן שעזר לי - לקחת אותו איתי לאולטרסאונד ולהראות לו את הפירות המטומטמים בפורטי. בגלל שההריון לא בבטן שלהם הם לא מרגישים את זה כמונו. כשהם רואים הדמיה או מרגישים בעיטה זה עוזר להם להתחבר להריון. בהצלחה

תודה רבה אלה, תגובה מעמיקה מאוד. אכן הוא אוהב אותי והוא בן אדם מדהים, פשוט חברים שלו האלכוהול עוצר אותו ואת המטרות והשאיפות שלו ושלנו ביחד, הוא טוען שהוא מבין, שהוא יודע ושזה ישתנה, אך כרגע זה נראה ההפך… התייאשתי מלנסות לדבר, להסביר, התייאשתי מלהיות עצובה, להתעצבן ולבכות בגלל זה ולדפוק לעצמי את המטרות שיש לי. כל פעם הוא מגיע כאילו כלום, קם יום אחרי כאילו הכול בסדר, ולי קשה לשחק את עצמי שהכל בסדר ואני מאושרת ככה, כי זה לא ככה.