בנות בוקר טוב 🙏 *נושא רגיש* חייבת את עזרתכן, ואת עזרתן של בנות שחוו דכאון אחרי לידה מאובחן. אז הסיפור הוא כזה 😥 אני שלושה שבועות לאחר לידת תאומים בניתוח קיסרי ברוך השם. הכל עבר בשלום ובקלות *יחסית*. אני מתה עליהם, שרופה עליהם, ברמות קשות, כל היום אני סביבם מן הסתם. עם זאת, אני חווה קשיים מאוד גדולים ביני לבין עצמי, אני מרגישה ממוטטת נפשית, ואני נחשבת לאישה מאוד חזקה, עברתי דבר או שניים בחיים כולל יתמות מוקדמת מהורי (אני בת יחידה) ואני רק בת 30. קשה לי להזיז את עצמי, קשה לי לטפח את עצמי, את המשפחה של הגרוש שלי (**אני בזוגיות שנייה עם הגרוש שלי ללא נישואים**) החלטתי שאני לא רוצה לראות יותר גם לאחר שעזרו לנו המון והם סך הכל אנשים טובים כי דברים מהעבר פתאום צפים לי ונכנסת לי אליהם שנאה, את הגרוש אני לא יכולה לראות, לבת הגדולה שלי (בת 5 וחצי) אני עושה טובה בכלל שאני מתייחסת אליה, ואין יום שאני לא מוצאת את עצמי בוכה בשקט. הגרוש שלי מנסה לתת מעצמו מעל ומעבר אך בלילות כל הנטל נופל עלי כי הוא עובד במפעל ומן הסתם אני לא יכולה לדרוש ממנו שיקום למרות שאומר לי להעיר אותו. בכל הזדמנות שיש הוא נותן לי מנוחה אבל עדיין - זה לא זה. הוא עוזר במה שיכול בעבודות הבית בגדול. הוא לא מבין כל כך מה עובר עלי, ומנסה לעורר אותי בדרך לא דרך, גם של עצבים ויציאות מסריחות ואני לא יודעת איך לאכול את זה. אני לא חושבת שהוא מבין כל כך את המשמעות של הדברים שהוא עושה ושעלולות להיות לכך השלכות. בשורה התחתונה - מרגישה שאני לבד, לבד, פשוט לבד. קשה לי ורע לי. מחקתי והוצאתי את כל הסביבה הקרובה מהחיים שלי, וכנראה שגם הגרוש בדרך החוצה מבחינתי כי כבר אין לי סבלנות וכוח אליו. אני בעלת עסק בתחום הקוסמטיקה, אהבת חיי. הגעתי למצב שהוא מפורסם למכירה כי אני לא חושבת שיהיו לי כוחות בכלל להמשיך עם זה. מדובר בדכאון? מה עלי לעשות? אני רוצה לתפקד נורמלי למען הילדים ורק למענם. תודה על ההקשבה 🌸

היי יקירה, מצטערת לשמוע שאת עוברת את זה… אני הייתי בדיכאון ממש קשה לאחר הלידה הראשונה. לי הייתה את כל העזרה האפשרית מסביב, כל עזרה שאפשר לחשוב עליה ובכל זאת התחושות היו נוראיות, הייתי במקום אפל וחשוך, בכי תמידי, התקפי זעם ומה לא… חרדות יתר ודאגת יתר לילדה שנולדה, לא רציתי שאף אחד יתקרב אליה, לא נתתי לעצמי לנוח דקה והלקיתי את עצמי בלי סוף. ניסיתי להתמודד עם זה במשך שנה בעצמי כי הייתי מאוד מודעת למה שאני עוברת אך לצערי זה לא עזר. שנה שלמה של סבל עד שהחלטתי לעשות מעשה - הלכתי לרופאה שלי וסיפרתי לה מה אני מרגישה. נתנה לי ציפרלקס במינון הכי נמוך (והכי הייתי מתנגדת כדורים), אחרי פחות מחודשיים הרגשתי איך אני חוזרת לחיות! את כל תחושות הדיכאון החליפו תחושות הודיה ושמחה! הכדורים האלה הצילו לי את החיים! בחודש הראשון עשו לי קצת בחילות ואחר כך זה עבר ופשוט לא האמנתי כמה אני מרגישה פיתאום טוב כל כך! העיניים שלי נפקחו והצלחתי לראות את כל הטוב ואיזו ילדה קסומה יש לי ואני רק מצטערת שלקח לי שנה שלמה לעשות את זה! שנה שבה הרגשתי שאני נגמרת… לקחתי שנה את הכדור. כרגע אני בהיריון שני (שבוע 37) ובהמלצת הרופאת נשים התחלתי שוב עם הציפרלקס בשבוע 33 כדי להימנע ממצב כזה שוב. אני פשוט לא רואה את עצמי מתמודדת שוב עם הסיוט הזה וכולי תקווה שגם הפעם זה יעזור. ללידה הזאת אני הולכת עם הרבה תובנות. בהצלחה יקירה! בכל מה שתבחרי לעשות❤️ בינתיים שולחת לך חיזוקים! את תעברי את זה!

בתאל אהובה ❤️ תודה רבה רבה לך ❤️ בעזרת השם מאחלת לך את הלידה הכי קלה שיש ובידיים מלאות ❤️ נתנו לי ציפרלקס בעבר, הוא עשה לי ממש רע ודיכה אצלי כל דבר אפשרי, המינון היה גבוה יחסית ממה שזכור לי. במינון נמוך עדיין יש את זה? כלומר דיכוי מיני/הקאות וכו? זה עובר מתישהו? חשבתי לגשת לרופא שלי לבקש כדור אבל חוששת

אצלי היו בחילות וסחרחורות אבל עבר אחרי חודש-חודש וחצי והתחלתי להרגיש מעולה! אצל אחותי למשל היו תופעות קשות יותר שגם עברו והיא השתפרה פלאים!