היי בנות, צריכה עצה אני ואמא שלי מעולם לא היינו בקשר עמוק היה לנו קשר בסיסי של אמא ובת אני התחתנתי לפני 3 שנים ויש לי עוד אחות שכרגע גם עוברת לגור עם בן הזוג שלה וככל הנראה זה הולך לכיוון של חתונה. אמא שלי נכנסה ללחץ היסטרי כי היא אלמנה ללא בן זוג והיא מצפה ממני ומאחותי להיות איתה בכל החג ובמהלך השבוע להגיע אלייה פעמיים שלוש בשבוע וגם בשבתות להיות איתה. אני מבינה שזו אמא! כבודה במקומה שלא תטעו אבל אני מרגישה שזה יותר מידי עבורי וגם עבור בן הזוג שלי כי גם לו יש משפחה וגם הוא רוצה להיות בחגים עם משפחתו ואני לא מצליחה לבטא את עצמי ולהסביר שזה כבר משפיע לי על הזוגיות התדירות הזו וגם על הנפש שלי אני לא מחוברת אלייה ומודעת בכל זאת לעובדה שאני צריכה לתת מעצמי אבל ישנה ציפייה שאתחייב להיות עם אמא שלי בכל חג בשנה ובכל חופשה כזו או אחרת על מנת שהיא לא תשאר לבד ורק מהמחשבה על זה אני נחנקת. בבקשה לא לשפוט לצד השלילי כי אני באמת משתדלת אבל כל מה שאני עושה לא טוב עבורה.

אצלנו במשפחה גיסי מביא את ההורים שלו מידי פעם שעושים חגים משותפים. זה ממש ממש מתקבל בברכה ובהבנה. תנסי לדבר איתה אולי על חלוקה לחגים? למשל ראש השנה את ואחותך אצלה עם הבני זוג כמובן, סוגות היא תעשה עם המשפחה של בעלך, פסח עם המשפחה של הבן זוג של אחותך וכו... יכול להתאים אצלכם?

אני לא אכנס לרזי הקשר ביניכן רק אציע משהו, אולי יש מקום לשקול לבקש מהמשפחה של בן הזוג להזמין את אמר שלך מדי פעם לשישי או חג? אני אומנם במצב שונה אני מחוברת מאוד לשני ההורים שלי אסל אנחנו משפחה פיצפונת וכל המשפחה המורחבת שלי לא בארץ, המשפחה של בעלי הם אלה שעושים חגים גדולים ומושקעים וכמעט כל חג אנחנו מאחדים כוחות. ארוחת שישי עושים שבוע שבוע בינתיים עובד נהדר.

לא עוזבים את אמא בחיים!! תזמינו אותה אל המשפחה של בעלך פעם את פעם אחותך ככה שזה יתחלק בניכן וגם לא יהיה כבד. לא הייתי ישנה בלילה בידיעה שאמא שלי יושבת לבד בערב חג

לבד בחג היא בחיים לא תהיה אבל לא מקובל עליה לעשות חג אחד עם אחותי וחג אחד איתי היא רוצה שכל החגים נהיה יחד הבהרתי ואמרתי שבאף חג או שבת היא לא תהיה לבד גם אם זה כרוך בכך שהיא תבוא איתי למשפחה של בעלי.

היא כאילו נכנסה להתקף חרדה כזה וכל הזמן רוצה את שתינו לידה

היא עשתה בחירה להישאר לבד (לא שופטת חלילה, אבל יכולה למצוא בן זוג אבל בחרה שלא). ככה אני עם אמא שלי, אין קשר מי יודע מה.. לא משתפת מעבר לדברים הרגילים. היא גרושה ואחי בצבא ככה שרוב הזמן היא לבד, גם בשישי שבת. אני לא כלכך אוהבת להיות אצלה, משעמם ולא כלכך כיף. היא באה אליי פעם בשבוע ואנחנו לפעמים נוסעים אליה בשבת. היא הייתה רוצה שניפגש יותר אבל אי אפשר, החיים שלי פה (גרה אצל החמים שלי, במרחק של שעה וחצי).. היא לא יכולה להתעלק עליכן, יש לכן חיים משלכן.

יש אילוצים בחיים אי אפשר להיות כולם יחד כל הזמן ובכל חג. אבל עושים השתדלות.

ממש עצוב לשמוע שאמא שלך נכנסה ללחץ כי אחות מצאה את הפינה שלה בחיים ואת הזוגיות שלה. היא אמורה להיות שמחה בשבילכן שמצאתן זוגיות שטובה לכן אפשר מה שמאיה הציעה שזה רעיון פשוט מקסים. חוץ מזה הבעיה נשמעת ביום יום היא צריכה למצוא לעצמה תחומי עניין, חברות ואולי אפילו בן זוג ולא לתת לכן הרגשה לא נעימה של מחויבות כלפיה כל הזמן. צריך לבקר לדעתי פעם בשבוע ( אם גרים קרוב) אבל היא אפשר לחיות ככה עם מועקה כזו.

אני באמת מותשת כל הזמן מקבלת על הראש שאין לי כיבוד הורים וכל מה שאני עושה לא מספיק. שזה לא בסדר להשאיר אותה לבד עם אחותי בשבת או בחג ואני צריכה לדאוג לה ולא לעזוב אותה גם כשיהיו לי ילדים היא צריכה להיות בעדיפות ראשונה.

את והילד בעדיפות ראשונה! את עושה מה שנוח לך (אני לאט לאט לומדת על בשרי לעשות מה שמתאים לי). למה לא בסדר להשאיר אותה עם אחותך? היא זרה?? אמא שלך צריכה ללמוד להסתדר לבד, לכל אחת מכן יש חיים משל עצמה. שתמצא תחומי עיניין, תחביבים, חברות, בנזוג (כמו ששחר הציעה).. היא לא יכולה להיות תלויה בך!!

לדעתי אם את ככה איתה ודואגת לה אז תקחי אותה איתך וכול הכבוד לך אני אמא שלי לא מתייחסת אליי כבר כמה שנים ולא אוהבת שאני באה אלייה אבל אם הייתה כמו אמא שלך הייתי לוקחת אותה איתי אם את לא רוצה לעשות אצלה את החג וכול הכבוד לך הלואי והיה לי תמזל שלך שיש לך אמא לפחות שמתייחסת ומבחינת דת את מלאך כול הכבוד

אני עכשיו שקיבלתי החלטה להיות אמא מבינה שהילד צריך להיות בעדיפות ראשונה אני לא מביאה אותו בשביל שידאג לי בעתיד. אמא שלך בודדה וזה עצוב מאוד אבל זה לא אשמתך וזו לא המחויבות שלך למלא את כל זמנה. זה באמת תחושה נוראית ובצדק את מרגישה אי נעימות. סבתא שלי גם הרבה לבד אבל יש לה חברות, היא עושה הליכות ומוצאת דברים למלא את הזמן והיא בת 90 תכף!

אמא שלך אלמנה היא איבדה את הבן זוג שלה יכול להיות שבהחלט נישארה לה חרדה להישאר לבד ושיעזבו אותה ושהיא תישב לבד לבד בין 4 קירות אני מבינה את הקושי שלך אבל כן חושבת שתתני לה הרגשה שהיא בשבילך הכל ולא תישאר לבד תזמיני אותה תנסי לדבר גם עם המשפחה של הבן זוג שלך שהיא תבוא איתכם לפעמים .