היי, אני בהריון ראשון שלי. שבוע 10. אני מאוד שמחה על ההריון ומתרגשת ממנו ואפילו מרגישה שאני נקשרת למה שיש לי בבטן ושמחה לראות את העובר הקטנציק הזה גדל מאולטרסאונד לאולטרסטונד, אבל אני נמצאת בחרדה מתמדת מהשינויים שיקרו לי בגוף, בעיקר בגלל החוסר ידיעה של איך זה ישפיע לי על הגוף. יש כאלה שיגידו שהכל מתגמד לעומת האוצר הזה שיגיע בסוף וטוענים שלא יהיה אכפת לי מה זה יעשה לגוף שלי אבל האמת שקשה לי להאמין. אני בחורה רזה שרגילה להיות רזה כל החיים שלה, ואני מפחדת פתאום להיות ענקית, להתנפח ולא להכיר את עצמי. מפחדת מסימני מתיחה, עור רפוי ומהגוף של אחרי הלידה. אני מפחדת שאתגעגע לגוף שלי ואכנס לדכאון משינויים שאי אפשר לשנות באמצעות תזונה וכושר (כמו העור הרפוי, סימני מתיחה או פאוץ׳) אני בכלל לא חושבת שיש קשר לכמות האהבה שלי לילד שלי או למוכנות להיות אמא, זה תמיד היה הפחד שלי בכניסה להריון. אני אשמח לשמוע ממכן איך התמודדותן עם זה, לפחות ממישהי שיכולה להזדהות איתי. כל הזמן אני שומעת אימרות של ״זה המחיר של להיות אמא״, ״לא יהיה אכפת לך כשהוא יצא ויהיה לך אותו על הידיים״ וכל מיני כאלה ולמעשה זה בכלל לא מנחם אותי, אני יאהב את התינוק מאוד אבל עדיין ארצה לאהוב את עצמי ולהרגיש ביטחון בגוף שלי… איך מתמודדים עם זה?

גם אותי זה מטריד, זה לגיטימי מאוד לדעתי, וזה לא סותר את האהבה לילד. מבחינתי יש שני חלקים - במהלך ההריון ואחרי ההריון. במהלך ההריון - אני משתדלת להיות פעילה, לעשות ספורט ולאכול בריא כדי לא להעלות יותר מדי במשקל. לסימני מתיחה יש קרמים ושמנים שאפשר למרוח ויש כאלה שמתחילות למרוח כבר מהתחלה (אני מתכוונת להתחיל בקרוב, אני שבוע 10+5). מצד שני הבנתי שזה גם גנטי ואין לנו שליטה מלאה על זה, אבל אני רוצה לעשות את מה שאני יכולה כדי לשפר. ולגבי אחרי ההריון - לפי מה שראיתי יש כאלה שחוזרות לעצמן לגמרי, נגיד יש לי בת דודה שלא רואים עליה בכלל שעברה 3 לידות נראית מצוין. ויש כאלה שפחות חוזרות לעצמן ואז מבחינתי יש אופציה שאחליט בעתיד לעשות ניתוח מתיחת בטן ו/או הרמת חזה. אמא שלי עשתה אחרי שלושת ההריונות כי הפריע לה השינויים, והיא מאוד מרוצה. אז אני אומרת לעצמי שאם משהו ממש יפריע לי כן יש אופציה לנתח, וזה מרגיע. בכל מקרה אני מבינה גם אני דואגת מזה, ואלה הדברים שמעודדים אותי :)

רוב הסיכויים שבחורה שהמבנה שלה הוא רזה תחזור לעצמה מהר וגם במהלך ההריון לא כ''כ תהיי כ''כ גדולה... בד''כ בנות ממש רזות מטבען זה הגנטיקה שלהן ולכן אין לך ממה לחשוש!! במיוחד שזה הריון ראשון... ואז הכי קל לחזור לעצמך...

אני ממש מזדהה איתך, התגובות שאני מקבלת זה ״רק שלא תהיי בדכאון אחרי לידה״.. אני בחרדת אימים כמוך בשבוע 10 אבל בגלל זה התחלתי למרוח מההתחלה קרמים נגד סימני מתיחה (בתקווה שזה יעזור) וממש במלחמה עם עצמי להמשיך להתאמן למרות הקושי ומקווה שהחולשה תעבור... ובסוף אני מסתכלת על בנות שעברו הרבה לידות ובעזרת תזונה נכונה וכושר חזרו לעצמן אז הכל אפשרי 💜

וואי אני ממש מנסה להישאר בכושר, בשבועות הראשונים עוד עשיתי 3 אימונים בשבוע והליכות אבל אז הגיעו הבחילות וכאבי בטן ותשישות ופשוט לא הצלחתי לקום מהמיטה. עכשיו שבוע 11 כבר משתפר וחזרתי לעשות הליכות, וגם מקווה לחזור לאימונים בקרוב. מדהים מי שמצליחה להמשיך לעשות כושר במהלך השליש הראשון אני לא הצלחתי 😕

לצערי אני לא התאמנתי כבר שבועיים וגם בפעם האחרונה שהתאמנתי כל האימון היה לי סחרחורות ורצתי הביתה להקיא את חיי.. מקווה מאוד להתחזק בקרוב ולחזור

בהצלחה 💕

הכל חוזר בסוף פחות או יותר לקדמותו , אחריי הלידה המים מהגוף יורדים, ועם תזונה וספורט אפשר לחזור 💪🏼

אני גם בחורה רזה וגבוהה, ואיך שהגוף נראה תמיד היה חשוב לי. בהריון הראשון עליתי 27 ק"ג 😱 אכן התנפחתי. אבל אחרי הלידה, רק מטיפול בילד ירדתי 24 ק"ג. אחרי 5 חודשים נרשמתי לשר פיטנס וירדתי עוד 5 כלומר אפילו פחות מהמשקל ההתחלתי. מה שאני מנסה להגיד שבסוף זה גנים ורצון. אם את רזה מטבעך סביר להניח שתחזרי לזה. אולי קצת חיזוק של ספורט (אציין שלא הגבלתי את עצמי בכלל באוכל) תסמכי על עצמך שאת תחזרי להראות כמו לפני ההריון ואפילו טוב יותר! בנוגע לסימני מתיחה - זה גנטי את זה באמת אי אפשר למנוע מ"מ שהבנתי.