בתור ילדה היו לי המון בעיות עם אמא שלי, היינו רבות מלא על כל דבר ועל שטויות הייתי ילדה שמנה ותמיד הייתה יורדת עליי. היא לא אמא רעה היא פשוט הייתה צעירה ולא מנוסה בכלל. גם בגיל ההתבגרות לא היה קל, הרגשתי שאני והיא באותו גיל ופשוט רבות כל היום. זה מה שגרם לי לצאת מוקדם מהבית להתחתן ולהקים משפחה משלי כדי לא להיות תלויה באף אחד וגם כדי לתקן את הילדות שלי. היום אני בת 22 אמא לתינוק מקסים בן חודש ואני פשוט מפחדת להיות כמו אמא שלי, פתאום כל הילדות שלי חוזרת לי וכל דבר שאני עושה ואם קצת קשה לי ומתעצבנת עליו בלב אני פתאום מצטערת שהתעצבנתי כי לא בא לי להיות כמוה. אחת הסיבות ששמחתי שנכנסתי להריון עם בן ולא עם בת זה כי לא רציתי שהבת שלי תחווה מה שאני חוויתי ועד כמה ההיגיון שלי דפוק ומעוות שתמיד עוברות לי המחשבות בראש שהבן הוא של האמא ואיך אמא יכולה לאהוב את הבת שלה כי תמיד תהייה קנאה בן אמא ובת. אני מקנאה באמהות שיש להן בנות.

אני בול כמוך אותו דבר.

ואני בהריון ולא יודעת מה יש לי אבל כן מקווה שזה בן מסיבות כמו שלך ועוד סיבות דומות לפחות לילד ראשון עד שאני אקלוט את זה ואז בילד הבא שתהיה בת ויהיו לי יותר כלים להכיל אותה ולגדל אותה רגשית

אולי כדאי ללכת לאיזה טיפול שניים לספר קצת על העבר ולקבל טיפים

איזה מקסימה ונבונה את נשמעת! כל הכבוד לך את נשמעת אמא ממש טובה אמן בעה הריון הבא בת- מגיע לך 💕 תגדלי אותם בנחת ואל תשכחי שעם הזמן צוברים ניסיון...

איך אפשר לקנות בבת שלך

גם אמא שלי ילדה אותי בגיל מאוד צעיר הייתה מעירה לי על הכללל לא לאכול ככה לא לשבת ככה כבר בגיל 3 הייתה מלמדת אותי ללכת זקוף לא להתלכלך לא לאכול יותר מידי ואז בגיל 13 בערך היא ראתה שאני פשוט מפחדת להיות ילדה היא התחילה לשחרר והיא באמת החברה הכי טובה שלי ואפילו את זה אני לוקחת שיעור ממנה אני אמא מגיל 20 ובחיים לא יעשה לילדים שלי ככה וגם היא יש לה 3 קטנים בבית והם הכי משוחררים בעולם והכי ילדים בעולם וזה בסך הכל כיף שיש לי אמא צעירה וכיף שלמדתי ממנה מה לא לעשות לילד שלי והיא לגמרי מאוכזבת שהיא נזכרת בזה ואפילו ביקשה ממני סליחה שהייתה איתי קשה