הגיוני אחרי כל כך הרבה שנות נישואים פתאום להרגיש חסרת ביטחון? שאולי בגלל שאני לא עובדת הוא לא מעריך אותי? אולי כי השמנתי? אולי סתם נגמרה לו הסבלנות להתחשב כל הזמן, לעשות דברים שהוא לא רוצה כי ביקשתי בשביל ההורים שלי, בשביל הילדים. סיימתי להניק ומיד הרגשתי איך הדיכאון אוכל אותי. ואני לא יודעת להבדיל אם זה הכל הורמונלי, ובראש שלי, או שפשוט הוא לא אוהב אותי יותר. נזכרת בבחור שיצאתי איתו פעם, כמה חודשים. הייתי מאוהבת עד מעל לראש. והוא- הזמין אותי לישון אצלו. הזמין אותי לטיול בצפון להכיר לי את ההורים. וערב אחד הייתי אצלו, הייתי עליו, ופתאום לא עמד לו יותר. הוא לא אמר מילה, הלכנו לישון, ובבוקר נפרד ממני. אמר שאני אוטיסטית, שלא שמה לב לכלום מסביבי. ובאמת הייתי בשוק, ולא ידעתי מאיפה זה מגיע, וחשבתי שהכל טוב. ואחרי 20 שנה המילים האלה עדיין אוכלות אותי, אולי גם עם בעלי פספסתי משהו? אולי הוא מחכה לרגע הנכון להיפרד ממני? ולא רוצה לשאול אותו שום דבר, כדי לא להצטייר חסרת ביטחון.