היי בנות פוסט פריקה. אני ובעלי משני ערים שונות, שהתחתנו עברנו לעיר שלו... אני הכי ילדה של אמא בעולם, קשורה להורים שלי בלב ובנשמה, אבל מבחינה כלכלית ומבחינת התקדמות היה הכי נכון לנו לקנות בעיר של בעלי. ילדתי לא מזמן ועכשיו אני בסרטים שהתינוקת שלי לא תכיר ולא תהיה מספיק עם ההורים שלי.... 😭 חמותי וגיסתי תמיד באות אלינו (לפחות 2-3 פעמים בשבוע) ותמיד חמותי אומרת ״היא תהיה רגילה רק אלינו, היא מכירה כבר את הפרצוף שלנו״ ופתאום התחלתי לחשוב על זה שיש מצב שההורים שלי יהיו כלכך זרים לה שהיא תגדל ואני מתה מפחד מזה. עזבו את זה שאחרי שילדתי אני רוצה לחזור לעיר מגוריי כי אין כמו עזרה של אמא בעולם... אבל עדיין... אימהות שאתן והבעל מערים שונות - האם יש באמת הבדלים בין הסבא והסבתא שגרים בעיר למי שלא? 😭😭😭😭😭😭 ** אנחנו במרחק נסיעה של 40 דקות. ** רואים את ההורים שלי בערך פעם בשבוע, לא תמיד יש כוח וזמן לנסיעה.

אני אגיד לך את האמת בתור נכדה שהיתה במצב הזה הינו גרים צמוד להורים של אבא והם נהיו כמו ההורים שלי. הסבא והסבתא המרוחקים כשעה נסיעה מאוד קרובים לליבי אבל אני לא מכירה אותם כמו את הקרובים ובטח שלא בליתי איתם כמעט. אותו דבר הילד שלי מכיר את סבא וסבתא וקופץ עליהם ומהשניים הוא רק בוכה עד שמתרגל אליהם אחרי כמה שעות

תמיג יש שיחות וידאוי מכירה הרבה שגרים רחוק וכל יום שיחת וידיאו בשעה מסוימת

אנחנו גרים לא רחוק מאמא שלי ושעה וחצי מההורים שלו. הילדה מחוברת בלב ובנשמה לאמא שלי וכך להפך. את ההורים שלו, היא רואה בוידאו והם מגיעים פעם בשבועיים שלושה. אין ספק שהקרבה עושה את שלה

בוודאי שיש הבדל, הוא בלתי נמנע. מתחברים יותר למי שרואים יותר. סבתא שלי מצד אמא היתה גרה בניין לידינו והיתה חלק בלתי נפרד מהגידול שלי, אמא של אבא שלי גרה בעיר אחרת חצי שעה נסיעה ולא היינו מתראות הרבה (זה תלוי משפחה), עדיין אהבתי אותה מאוד אבל אני לא יכולה לומר שאני מכירה אותה לעומק ממש. כשאחיין שלי נולד, גרתי באילת.. הייתי מכריחה את אחותי לעשות שיחת וידאו אחת ביום לפחות כדי שהוא יכיר אותי ויזהה את הקול שלי ובאמת שהוא היה מחובר אליי ממש! עכשיו הוא קצת יותר גדול ולא בא לו על הוידאו, אבל איך שאני מתקשרת הוא ישר יודע שזו אני (דודה קרציה שרופה!) עכשיו אני גרים רחוק מחמותי וחמי כי הם באילת ושעתיים נסיעה מאמא שלי.. מן הסתם הם יראו אותה יותר אבל לא על בסיס יומיומי.. מי שיעשה מאמץ יותר לבוא לראות יזכה להיות יותר אהוב ומוכר.

יכולה לומר שהכל באופן חד משמעי קשור לתקשורת של ההורים שלך עם הילדה גם אם הם לא קרובים אלייך פיזית התקשורת בינהם יכולה להיות מאוד קרובה!!! ברור שאין כוח כל הזמן לנסוע אז פלאפון תדברו מלא תעשו שיחות וידיאו מלא במשך השבוע(בגיל שהילדה כבר תבין ותדע קצת לדבר)אין דבר כזה ״תתרגל לפרצופים״ בגיל הזה,עד גיל 4-5 באמת תקפידי ללכת לפחות פעם בשבוע להורים שלך או שהם יבואו אלייך אולי אפילו תלכו לשבתות מידי פעם (זה מרגיש יותר ארוך,והכי מקרב שיש) יכולה לומר שהכל עיניין של אכפתיות מהתקשורת שלך ושל הילדה איתם ההורים של אמא שלי וההורים של אבא שלי גרים באותה עיר ואנחנו בעיר שונה מרחק גם כן של חצי שעה כזה נסיעה ואני בקשר עם ההורים של אמא(יותר עם סבתא) מאשר עם סבתא מצד האבא(סבא נפטר) מה זה יותר?אני בקושי בקשר איתה… אבל איך?הם גרים באותה העיר וכמו שאני יכולה ללכת לשם אני יכולה ללכת לכאן… וכמו שאני יכולה להתקשר לשאול מה שלומך אותה אני יכולה להרים טלפון גם לסבתא השניה. אבל לא! כי הכל עיניין של הרבה תקשורת והרבה נתינה גם כן…במיוחד בגיל הזה וכמובן בכמה ההורים שלך מעורבים בחייך ובחיי הילדה אני בקשר עם סבתא שלי באופן יום יומי לא עובר בוקר מבלי הודעה של בוקר טוב

תודה על החיזוקים בנות!!! איזה מתוקות אתן עם כל התגובות... אשתדל לנסוע אליהם יותר... וכן שבתות אנחנו עושים אחת לשבועיים שם, אוף זה עושה לי רע שחמותי תמיד אומרת לי שאליהם היא תתרגל הכי

דבר נוסף… עד גיל 8-9 שלי כן אמא שלי הייתה מאוד מקפידה לקחת אותי ואת אחותי לסבתא מצד אבא והיינו מדברים ויוצאים לקניון ומתנות וכו׳ אבל רק עד הגיל הזה כי הם לא שמרו על תקשורת…נכון שבגיל 8-9 כבר אפשר להתקשר לסבתא לבד ולדבר וליזום שיחה אבל עובדה שלא עשיתי את זה…כי גם היא לא טרחה להתקשר ולשאול מה קורה מה נשמע רק מתי שהיינו מגיעים אליה עם אמא היה בנינו דיבור. והיום?אני בקשר עם סבתא מצד אמא למרות שמהילדות אני פחות זוכרת אותה בתמונה…אני זוכרת יותר את היציאות עם אבא ועם אמא שלו לקניון אבל עובדה שזה לא שינה כלום.

טולי תשכנעי את ההורים שלך לעבור דירה😜❣️

א

אמןןןןן תהילה זה החלום שלי!!!! חחחח מתפללת על זה כל יום