תקשיבו ממש קשה לי. אמא שלי לא מפסיקה לרדת עלי. בכל דבר שאני אומרת או עושה. הדעות שלנו מנוגדות לחלוטין. אבל אפשר גם לכבד את דעת השני... והיא פשוט גורמת לי להרגיש לא שווה. שאני כלום ושום דבר. שאין לי שום זכות להביע את דעתי. שאני משוגעת. לא יכולה לסבול את זה יותר. היא מעולם לא ממנה לי משהו. לימודים שילמתי לבד, מגאחרי צבא עברתי לחו"ל. ממשני לעצמי דירות. אחרי זה כשחזרתי אני גרה וממנת את עצמי. עכשיו אני בריב עם בעלי, היא עזרה לי עם עורך דין ולא מפסיקה לרדת עלי בגלל שכואב לה על הכסף שלה. שאני לא יודעת להתנהל מול בעלי, שהיא הייתה צריכה לשלם את הטעויות שלי. וזה בכלל לא היה קשור אלי.

כן.. ממש צודקת. קשה שרוצים תמיכה רגשית מהאדם שתכלס בנה אותך כל החיים ואין אותה. ולי אין שום בעיה עם דעה מנוגדת. פשוט כל פעם שאני מביעה את דעתי היא יורדת לי על הנשמה. משהו כבר אלים.

אשתדל מאוד לעשות ככה גם.

כל הכבוד שאת לא לוקחת באופן אישי. אני מאוד מאמינה בזה שאיך שההורים שלנו גידלו אותנו המילים והמעשים נטמעו וכך האדם נבנה. ולצאת מהמעגל הזה ולא לתת מקום בכלל להשפלות מההורים זה שיעור מאוד מחזק לחיים כי ההורים בונים אותנו. אנחנו תמיד נרצה אותם ואת התמיכה שלהם. זה עבודה ממש עמוקה להאמין בעצמי איפה שלא האמינו בי ורק הורידו אותי ולהבין שאני כן בסדר ולשים גבול למה שלא בסדר לי.